הטרור - מחלה או נשק

מדברים על "מלחמה בטרור" או "מיגור הטרור" ומתבקשת השאלה - האם "הטרור" הוא האויב ולא מי שמפעיל אותו? האם נגדו המלחמה, כאלו היה ייצור נפרד ועצמאי, בלתי תלוי בסכסוכים שאותם הוא משרת? ואולי הוא מחלה שמטפלים בה כמו "מלחמה באיידס" או "מיגור הסרטן"? לא זה ולא זה, כמובן. הטרור הוא נשק, והוא משמש להחדרת פחד ופניקה, לערעור המורל ולשיבוש הסדר הציבורי. וכמו כל נשק, הוא מופנה נגד אויב לשם השגת תכלית מסוימת. הדיבור על "טרור" גרידא, תוך טשטוש הסיבה שמאחוריו והיעד שלפניו, אינו מקרי. כשרוצים לברוח ממציאות מביכה או מאמת מרה, תולים הכל במונח הערטילאי "טרור" ומתחמקים מלטפל בעיקר. כשם שלא נלחמים ברובה כי אם במי שיורה בו, כך יש חוסר היגיון, נון-סנס, בהתייחסות ל"טרור" כאל יעד לעצמו, במנותק מן השאלה איזו תכלית הוא מנסה להשיג. כאשר אובמה נדרש לייחס את הטרור בארצו לאיסלאם הקיצוני, הוא סירב והתעקש שלא ליחסו לכלום. יש לו סיבה לכך והיא ידועה לכל - שאם יקרא לילד בשמו, הוא ייאלץ לפעול נגד האיסלאם המיליטנטי, ואת זאת אינו רוצה לעשות מטעמים אידיאולוגיים. גם אם הטרור משול למחלה, הרי שבאין רצון להגיע אל מקורה, אמצעים משטרתיים וצבאיים כמו סגר וכתר, הריסות והגליות, אינם יותר מאקמול. ואם הוא נשק, חייבים לשדר לאוחז בו שהפעלת הנשק הזה לא תביא אותו למטרתו.

ההר שומם

אם נשאל אפוא, מה רוצים מפעילי הטרור הערבי-פלשתיני להשיג, את התשובה ייתן לנו כל ילד - להשמיד את המפעל הציוני: המדינה, ההתיישבות, החיים היהודיים - בנתניה ושרונה כמו בעתניאל ובקריית ארבע, ולא לחינם הם קוראים גם לשדרות "התנחלות". בעזה ובצפון השומרון השיג האויב המפעיל את הטרור את מטרתו - ההתנחלות היהודית הושמדה והשטח "נוקה" מכל נוכחות יהודית, צבאית או אזרחית. התגובה, אגב, על טהרת הדמוקרטיה, לא אחרה לבוא: ניצחון סוחף בבחירות לחמאס. גם בעזה וגם ברמאללה צהלו ההמונים: הטרור ניצח! ועתה, ילמדונו נא רבותינו מן השמאל, מדוע מה שנכון אצל הערבים, אצל היהודים אין לו תוקף? אם הריסת ההתיישבות מעודדת את מפעילי הטרור, האם לא גם ההפך - העצמת ההתיישבות היהודית תוריד להם את המורל ואת המוטיבציה לשלוח מרצחים? ובתנאי שהדבר ייעשה בשיטתיות, עד שידעו לבטח: שלחת טרוריסט - בנית בית, רחוב, שכונה בהתנחלות! בקרית ארבע, 'גבעה 18' סמוכה למקום הירצחה הזוועתי של הלל יפה אריאל הקטנה, הי"ד. היא כלולה בשטח התכנון של הקריה וגם תוכניות הבנייה שלה מוכנות. שנים רבות עיכב צו ביניים של בג"ץ את הבנייה, וכאשר לבסוף קבעו שזאת אדמת מדינה, נחתה על היישוב מדיניות ההקפאה של נתניהו. ניסיונות היאחזות בקרקע באוהלים ובקרוונים רוסקו באכזריות על-ידי היס"מ, והמקום נשאר שומם עד היום. כל זה גלוי וידוע לסביבה הערבית, וגם גורלה של החלקה הסמוכה, '26', שעברה בג"ץ אף היא ואפילו גרה שם משפחה, עד שראשה, נתי עוזרי, הי"ד נרצח בסעודת השבת בביתו - כמו לימים שכנתו, הילדה הלל יפה. אחרי הרצח פונתה משם האלמנה עם ילדיה, בגשם, באישון לילה, ומאז גם ההר הזה שומם. המסר שנתניהו משדר למפעילי הטרור על-ידי מדיניות ההקפאה הוא הרה-אסון, ולעומתו בנייה מידית בשתי הגבעות שראו כל כך הרבה זוועות תשלח איתות חיובי, תפגע במוטיבציה הרצחנית. הלעג של מחנה השלום "לתשובה הציונית" שדורש הימין, מופרך. יותר מכל סגר וכתר, רק הבנייה היהודית נותנת מענה אסטרטגי ותשובה מדינית קונסטרוקטיבית למהרסים ולמרצחים.