הרמזור האדום, השכן האיטי בחדר המדרגות, החבר מהעבודה שאיחר לפגישה בשתי דקות, הקופאית הנינוחה (מדי) בסופרמרקט, הכל מצליח לעצבן אותך היום. אבל רק אתמול קרצת לרמזור האדום שבזכותו הספקת לשמוע את השיר האהוב עליך ברדיו, עזרת לשכן המבוגר והרווחת טיפ לחיים מאדם למוד-ניסיון, החבר שאיחר אפשר לך לשתות בנחת את הקפה שאתה כל כך אוהב לשתות בבוקר והעיכוב בקופה הזכיר לך מוצר חשוב ששכחת.
בלק מלך מואב נלחץ ממחנה ישראל שמתקרב לאזורו, הוא יודע שעליו להיערך למלחמה, אך הפנייה הראשונה שלו היא לא ללשכת הרמטכ"ל, וגם לא לראש אמ"ן או למח"ט הקומנדו, אלא ליחידת המיסטיקה. הוא מתחנן בפני בלעם שיבוא לעזור, שישתמש בכוחותיו הרוחניים על-מנת לעצור את עם ישראל.
היום כולם יודעים כי קיים קשר הדוק וחשוב מאוד בין הגוף לבין הנפש, ויחסי ההשפעה שלהם אחד על השני גדולים הרבה יותר ממה שחשבו פעם. סיכויי ההחלמה של חולה אופטימי גדולים הרבה יותר משל אדם דיכאוני. גם מבחינה לאומית הדברים נכונים; עם חלש אך עם אמונה איתנה בצדקת הדרך יכול לגבור על אימפריה גדולה חסרת מורל. מצב הרוח של העם חשוב, אבל כשמדובר בעם ישראל הוא חשוב מאוד. מלך מואב יודע שהמצב הרוחני של העם משפיע ישירות על תפקודם הפיזי ולכן הוא מנסה קודם כל לפגוע בנקודה הזאת.
את המלחמה הזאת אנחנו מנהלים יום-יום, המאבק על מצב הרוח שיקבע איך ייראה היום כולו. כל אדם נשוי יכול להעיד שהדרך שבה הוא יצא מהבית בבוקר משפיעה על היום כולו: יצאת בטוב - הכל טוב, ח"ו יצאת עם הרגשה רעה - הכל אפור וקודר. עלינו להקדים תרופה למכה, לעמוד כחומה בצורה ולא לאפשר לשום רוח "בלעמית" לחלחל אל תוך הבית, לשמור על מצב רוח טוב ואווירה נינוחה, וכשיוצאים ככה נפגשים עם יום שמח, יום של הפתעות, ונהנים לגלות עד כמה העולם מלא ניסים ונפלאות.