אמש שמעתי בהיכל התרבות בתל אביב את האופרה פידליו מאת בטהובן.
בטהובן כתב רק אופרה אחת.היא הוצגה בשנת 1805 והספיקה להיות מוצגת שלוש פעמים בלבד כי הקהל הווינאי היה עסוק באותו הזמן עם הצבא הצרפתי שנכנס לוינה ולא היה לו זמן לשמוע מוזיקה. לאחר שהצבא נסוג, ערך בטהובן את האופרה מחדש, צימצם מערכות, אך גם הפעם היא לא הצליחה להתחבב על הקהל והוצגה רק פעמיים נוספות.גם נסיון שלישי לא הצליח.
בימינו האופרה מוצגת לעתים רחוקות ולא בהצלחה רבה.
עלילת האופרה לא מסובכת. בעלה של אישה - לאונורה - נעצר מתוך נקמנות. אשתו מחופשת לגבר מתקבלת לעבודה בבית הסהר כדי להיות קרובה אליו ולהצילו.ו עדת חקירה עומדת להגיע לבית הסהר כדי לברר שמועה שאסיר מוסתר בבית הסהר. מפקד בית הסהר מחליט להוציאו להורג בעצמו כדי שלא יוודע הסתרתו.
לפני שמוצאים לפועל את ההוצאה להורג מגיע השר הממונה וכך האסיר ניצל.
האהבה גוברת תמיד על העריצות. כוח האהבה ניצח והשיבה ללאונורה את בעלה.
אלוהים מעמיד במבחן את האנשים אך לא נוטש אותם. וכך האופרה בניגוד לרוב האופרות הדרמטיות מסתיימת בסוף טוב.
פידליו הוצגה בארץ כמה פעמים. התזמורת הפילהרמונית כבר הציגה אותה פעמיים בביצוע קונצרטנטי ב1963 ו1977. היא גם הוצגה על-ידי האופרה הישראלית בבימוי מלא לפני כעשור.
לא שמעתי את האופרה הרבה פעמים ונהנתי אמש ממנה רבות. המוזיקה יפה, מלודית ביותר, נעימה לאוזן, הקולות של הסולנים הראשיים היו טובים, והמקהלה הייתה טובה מאוד. הניצוח מקסים. הפילהרמונית ומנהלה המוסיקלי זובין מהטה השתדלו להגיש את המובחר ביותר שאפשר היה להשיג.
לי לא שינה בהרבה שהאופרה, כאופרה ערכה לא רב ושהיא לא נחשבת לאחד מיצירות הפאר של בטהובן.לפעמים ביצוע טוב יכול לכפר על פגמים מסוימים בעלילה, אם יש כאלו במבוצע.
כמובן שעדיף לראות את האופרה בביצוע בימתי מלא אך הפעם, לי לפחות, הביצוע הקונצרטנטי לא פגם בהנאתי שהייתה כמעט שלמה.
לאונורה - אוסרינה סטונדיטה, פלורסטן - בורקהרד פריץ ורוקו - וילהלם שוינגהמר היו טובים מאוד. פריץ ניסה גם לשחק קצת וזה הוסיף לו הרבה. חן רייס הישראלית - מרצלינה הייתה טובה מאוד גם ולא נפלה בשום נקודה מהסולנים האורחים. נח בריגר כאסיר שני כמעט ולא נשמע אך פיצה אותנו היטב בתפקידו השני כשר פרננדו.
המקהלה הישראלית על-שם גארי ברטיני הייתה סבירה בחלק הגברי שהופיע במערכה הראשונה וטובה במערכה השנייה כשהופיעה בהרכבה המלא. התזמורת הפילהרמונית הייתה טובה מאוד אך בקטעים מסוימים היא כיסתה את הסולנים, ייתכן שזה נבע מהאקוסטיקה במקום מושבי כי הסולנים שהופיעו בצד שישבתי נשמעו היטב.
נגינת הפתיחה לאונורה מס 3 מיד אחרי שפלורסטן ניצל ממות הייתה מתאימה ביותר והשתלבה היטב כחלק מהמוזיקה. זאת הייתה אתנחתה אינסטורמנטלית מעולה לאחר המתח שקדם לנגינתה. שינוי זה התקבל גם יפה מאוד על-ידי הקהל וזובין מטה, שלא כמקובל, במחווה של תודה, הקים את התזמורת, פנה אל הקהל וקד קידה.
התרגום המעולה של ישראל אובל הפעם הוסיף רבות לשומעים שלא הכירו את האופרה והעלילה הכמעט לא מוכרת. כתמיד הוא היה ממוקד, מדויק ולא 'מתפלסף'.
לראות או לא לראות; הקהל הרחב יבוא על סיפוקו המלא. המוסיקולוגים פחות. ממליץ בהחלט לשמוע.
