שמיים
רופרט ברוק
מאנגלית:
עמוס גורן
שבעי זבובים, בחודש יוני
שוחים דגים בחום ישנוני
ולעצמם את הדברים
תוך כדי כך מבררים.
כל דג מכיר את מה שיש,
אך מה מעבר מתרחש?
ברור, ישנם דברים גדולים
אי שם מעבר לגבולין
ואין ספק, מן הרטוב
חייב לקום עולם של טוב
ובמבט ירא שמיים
רואים שיש תכלית למים.
בחוש נדע וננחש
שהעתיד אינו יבש.
אמנם קרוב סוף המרוץ
אך לא סביר לגמור בבוץ
שכן מחוץ לעולמי
נמצא נוזל יותר מימי
שבו שוחה דג נהדר
בטרם כל נהר נוצר
והוא חומל גם על דגיגים,
מקשיב, שומע הגיגים
וסנפירו הכול יכול
מושיע ומגן לכול.
או! שם אין שום סכנה של הרס
מזבוב שבו מוסווה הקרס.
צומח שם במקום סתם סוף
קנה מופלא שבאור עטוף.
אפשר לתפוס זחלים שמנים
ועוד בלי סוף מתאבנים:
עשים טובים, זבובים נאים
עולם עם יופי של תנאים
כולל אישור הבקשה -
שם לא תהיה כלל יבשה!
באנגליה, במחצית הראשונה של המאה שעברה, היה רופרט ברוק (1887-1915) המשורר הרומנטי, היפה והמקסים ביותר, הביירון של המאה ה-20. עצם השם רופרט משמעו להבה בהירה, משהו מאיר וקורן. הוא נעשה גיבור לאומי עוד לפני מותו כקצין צעיר במלחמת העולם הראשונה, אך מותו מזיהום בעקבות עקיצת יתוש על אונייה שהובילה אותו למערכת גליפולי קיבע אותו כאדוניס זהוב שיער וכחול עיניים, כדמות נערצת. הוא נקבר במטע זיתים על האי סקירוס, בדומה לביירון שגם הוא נלחם נגד הטורקים וגם הוא מת ביוון ממחלה ונקבר בה. ברוק היה נערץ על אנשים כמו וירג'יניה וולף, הנרי ג'יימס ו
וינסטון צ'רצ'יל בגלל הליריות ואהבת המולדת של שירתו. בעיקר היטיב לבטא את הסביבה הכפרית האנגלית. השיר "שמים" הוא מן התקופה הזאת. אך גם יופיו הפיזי השפיע. וירג'יניה וולף בכבודה ובעצמה גילתה בסודיות גמורה לוויטה סקוויל-ווסט שהיא זכתה לשחות עם ברוק בעירום לאור ירח. המשורר וויליאם באטלר ייטס אמר עליו שהוא הגבר היפה ביותר בבריטניה.
אחרי שסיים את לימודיו ברגבי ובקיימברידג', סייר ברוק ארוכות באירופה ובאמריקה, הגיע לטהיטי ונהנה שם מאהבתה של יפהפייה מקומית (נפוצו שמועות שהיא ילדה לו בת) וחזר לאנגליה באביב 1914 חודשים מעטים לפני שפרצה המלחמה. בעודו עם חיל המשלוח הבריטי באנטוורפן הוא כותב את אוסף הסונטות (חמש במספר) "אלף תשע מאות וארבע עשרה". בסונטה החמישית, "החייל", הוא מפאר את ההקרבה תוך כדי לחימה כהגשמת העצמיות למען המולדת:
"ואם אמות, חשבו רק זאת עלי:
שיש פינת שדה אחת, שם על אדמת ניכר
שהיא לנצח אנגליה".
סונטה זאת הוקראה בכנסיית סנט פול בלונדון על-ידי ראש הכנסייה לפני קהל גדול בחג הפסחא של 1915 שלושה שבועות לפני שברוק מת ביוון. הסונטות של ברוק משקפות את ההתלהבות והאידיאליזם שאיתן נכנס הנוער הבריטי למלחמת העולם הראשונה. מברוק נחסכו אימי החזית המערבית והטבח ההמוני שהתרחש בה בקיץ 1916 לפני מאה שנה בדיוק. אחרים שהיו שם - ובהם זיגפריד ששון, וילפרד אוון ורוברט גרייבס - הציגו את האימה והטרגיות של הלוחמה המודרנית. על-רקע זה נחשבה אחר כך שירתו של ברוק כנאיבית ולא גדולה. היום היא תופסת מקום של כבוד בתולדות הספרות האנגלית כשירה המשקפת את הלוך הרוח הלירי והפטריוטי הבריטי לפני מלחמת העולם הראשונה ובתחילתה.
