בניגוד להתמקדות התקשורת בעניין הפלשתיני - בהקשר ביקורו של שר החוץ המצרי, שוקרי, בישראל - סדר היום הישראלי-מצרי חורג משמעותית מהעניין הפלשתיני
שאינו לב הסכסוך הערבי-ישראלי, אינו
בבת העין של מדינות ערב, אינו
הסיבה לטרור האיסלאמי האנטי-אמריקני, ואינו
מוקד זעזועי המזרח התיכון.
למרות הכרזת שוקרי, בירושלים, שלפתרון העניין הפלשתיני "תהיה השפעה דרמטית על המזה"ת", הרי שהצונאמי הערבי המאיים מאז 2011 על כל משטר ערבי מצפון מערב אפריקה עד למפרץ הפרסי, חושף את מיתוס מרכזיות העניין הפלשתיני. אף חוליה בצונאמי הערבי אינה קשורה - במישרין או בעקיפין - לעניין הפלשתיני. בניגוד לתובנה המקובלת, העניין הפלשתיני אינו מנה עקרית - וגם לא משנית - בתפריט הוולקני במזה"ת, הנשלט על-ידי מנות בין-ערביות ובין-איסלאמיות.
על אף הצהרת שוקרי, בפגישתו עם מחמוד עבאס רמאללה, שהעניין הפלשתיני "יהיה תמיד בעדיפות עליונה עבור מצרים", הרי שמצרים ושאר מדינות ערב אינן רואות בעניין הפלשתיני את בבת-עינן המצדיקה דם ויזע (אולי דמעות תנין). מנהיגי ערב מרעיפים על הפלשתינים מלל רב, כדי להסיט את תשומת לב ההמונים ממחדלי השלטון, בהתאם לפתגם הערבי: "על מילים אין משלמים מכס".
בראש סדר העדיפויות של הנשיא המצרי סיסי עומד ביטחון הפנים והלוחמה בטרור, ומכאן הצורך לשתף פעולה עם ישראל. סיסי מודע לקשר ההיסטורי בין מחמוד עבאס לבין "האחים המוסלמים", ארגון הטרור הבין-איסלאמי הגדול ביותר, המאיים על מצרים מאז היווסדו ב-1928.
לטענת סיסי "האחים המוסלמים" הם התשתית הרעיונית של חמאס, טאליבן, אל-קאעידה ודאעש. הוא גם ער לקשר הפלשתיני עם אירן, צדאם חוסיין ו
קוריאה הצפונית, המקשה על מלחמתו בטרור האיסלאמי בסיני. סיסי דבק בתפישת העולם של סדאת שהדף את הלחץ של נשיא ארה"ב, קארטר, להתמקד בעניין הפלשתיני ולא בהסכם השלום ישראל-מצרים. סדאת חשש מהשפעה שלילית של מדינה פלשתינית על יציבות האזור, לאור חתרנות ערפאת ומחמוד עבאס במצרים (שנות ה-50'), סוריה (1966), ירדן (1970), לבנון (1970-1983) וכווית (1990).
ב-2016 סיסי ומנהיגי ערב במפרץ הפרסי מעמיקים את שתוף הפעולה המודיעיני, טכנולוגי ומבצעי עם ישראל למרות התנגדות הפלשתינים. כדי להתמודד עם האיומים הקיומיים מצד אירן והכלכלה, סיסי מהדק את שתוף הפעולה עם סעודיה, שגם היא נמנית על מאוכזבי-אובמה הרואה ב"אחים המוסלמים" ארגון לגיטימי ומעניק רוח -גבית למשטר האייתולות. סיסי מזדהה עם עמדת בית המלוכה הסעודי כפי שמבטאים אותה עורכי "א-שארק אל אווסאט": "ארה"ב
פועלת נגד בעלי-בריתה הערביים.... אובמה
מפזר פצצות זמן במזה"ת לתועלת אירן המחריפה את חתרנותה נגד בעלי-הברית הערביים של ארה"ב...."
ככל שמתכרסמת תדמית ההרתעה של ארה"ב כן עולה חשיבות שתוף הפעולה, של מצרים וסעודיה, עם ישראל הנתפשת כסוכן ביטוח חיים יעיל.
סיסי מעריך שמעמדה הייחודי של ישראל בארה"ב עשוי לתרום לשתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי של מצרים עם ארה"ב, להרחבת ההשקעות האמריקניות במצרים ולשיקום התירות האמריקנית במצרים. נוכח האיומים הקטלניים מצד הטרור האיסלאמי ואירן, סיסי החליט לשדרג את שתוף הפעולה עם ישראל, ולא להקריב אינטרסים קיומיים של מצרים על מזבח העניין הפלשתיני.
