|
תאריך:
|
31/07/2016
|
|
|
עודכן:
|
31/07/2016
|
זעקה חסרת תקדים של אב שכול |
|
1 |
|
|
עין ספק הכאב והצעקה מהבטן, שאר הדברים מבזים בראש וראשונה את אומרם , ואת המעמד , אזרחי המדינה הפנימו עוד מהקמת המדינה שהמדינה הוקמה בדמים, וקיומה בדמים, הבנים נפלו למען המדינה ,השכול גובה מחיר ללא הבדל פוליטי, עדתי,דתי, כמו שהטרור פוגע באקראי.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
א.כ |
|
|
2 |
|
|
למרות שאיני "ממתלהבי" נתניהו , צרמה לי מאד הגישה של האב השכול , שמשתמש בעובדת נפילת בנו בקרב , להשתלחות פוליטית בראש הממשלה , בעת הטקס , ולטעמי , מלבד השימוש הנלוז בעובדת היותו אב שכול , הוא גם פגע קשות ביתר המשפחות השכולות שנכחו במקום , בבאלאגן ובמבוכה שיצר בעת הטקס . אכן , מיד עם השידור של האירוע בטלויזיה , נדהמתי מהחוצפה של האב השכול , באשר בנו נפל להגנת תושבי ישראל מפני טילי החמאס , ולא כדי "לשמור על הדמוקרטיה" (לטעמו) , או עבור אורינטציה פוליטית זו או אחרת , והתאכזבתי שלמחרת בתיקשורת , כאשר דיווחו על האירוע , לא ראיתי כל ביקורת על ההתנהלות החוצפנית הזו של האב השכול וכנראה כולם חששו לגעת בנושא הרגיש הזה וחבל. דרך אגב ,פרלסמן , גם תגובתו של ראש הממשלה , שגם הוא ממשפחה שכולה , היתה מיותרת וגם כאן יש איזה ניצול ציני של השכול וגם זה נראה קצת פתאטי , בנסיבות האירוע והגביר את מבוכת הנוכחים בטקס רגיש ומכובד שכזה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה המגיב |
|
|
|
|
|
ואת תגובתו של נתניהו, והרגשתי מבוכה גדולה. נתניהו עושה שימוש פוליטי כבר שנים רבות בשכול שלו מאחיו, וזה הדבר היחיד שהפליא אותי בתגובה של האב השכול הזה היא, שלקח כל כך הרבה זמן לאזרחי ישראל ללמוד ממנו ושהמדובר (בינתיים) באדם אחד או שניים. מה גם, שברור, שהתנהגות כזו מצד ראש ממשלה שנמשכת שנים חמורה לאין שיעור יותר מאשר מופע ספורדי של אדם אלמוני. ורק כדי לא להשאיר קצה חוט פרום, צוק איתן אכן לא נעשה כדי "להגן על הדמוקרטיה", כפי שקרא האב השכול, אבל לטעמי הוא גם לא נעשה לצורך "הגנת תושבי ישראל מפני טילי החמאס", כהגדרתך. בכל מקרה, גם אם זו היתה מטרתו (לטעמי, כאמור, מטרתו היתה אחרת), היא לא הושגה, כפי שהיא לא הושגה באף אחת משורת המלחמות/מבצעים שהיו בעזה (יותר מעשרה), שצוק איתן הוא האחרון בהם. היא לא תושג גם במלחמות שיבואו (בודאות גמורה) בעתיד. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תשובה לשלמה |
|
|
3 |
|
|
במקרה הזה אפילו בנט יכול להסכים שנתניהו מגלה נטיות סמכותניות שבינן ובין שלטון העם מעט מדי. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלטע קאקער |
|
|
|
|
|
תשמע, המאמר הזה נכתב בעצב. כולנו יהודים, וכולנו באותה סירה, ואתה מבין בדיוק כמוני שהחיילים שנפלו בצוק איתן נלחמו כדי להגן על חיינו - ימנים ושמאלנים כאחד. ובזמן האחרון שוררת פה אוירה של שנאת אחים ממש חסרת תקדים, שקשה ממנה היתה לדעתי רק בשנות השלושים והארבעים. אבל גם אז היו כולם מאוחדים מאחורי הציונות, והזדהו איתה, איש איש בדרכו. ואילו רבים מאנשי השמאל של היום ממש הפסיקו לעמוד מאחורי המדינה, וחשים כלפיה בוז ותעוב חסרי תקדים בהיסטוריה הציונית. בניגוד למאבדי העשתונות ונביאי החורבן, אני לא חושב ששנאת האחים הזאת מהווה סכנה לעתידנו, כי מצבנו באמת מעולם לא היה כה טוב. אבל אני כן חושב שזה עצוב שחלק כל כך גדול מהעם מרגיש שזו כבר לא המדינה שלו, ומזדהה עם זעקת האידיוט: "תחזירו לנו את המדינה". |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
|
זוכר אחרי הבחירות שקמו הרבה שמאלנים נאורים ואמרו שיפסיקו לתרום לפריפריה כסוג של "עונש" על הצבעת הפריפריה? בטענה שזה מה שהם בחרו ושיתמודדו..... לא שונה הרבה ממה שקרה בטקס |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אפרתקקק |
|
|
|
|
|
מי "שהפסיק לעמוד מאחורי המדינה ולהאמין באתוס הציוני " , אילו מיעוט שבמיעוט של אנשי שמאל קיצוני ובודאי לא "רבים מאנשי השמאל" , אדון פרלסמן. הרי גם אם תגדיר כך את כל תומכי מר"צ , וזה הגזמה פראית לחלוטין ולא נכונה בכלל , אזי תגיע לאחוז זניח מבין בעלי האידיאולוגיה השמאלית בעם. וגם "שנאת האחים" שבאה לידי ביטוי ממספר מוקדים פוליטיים\אידיאולוגים\דתיים בעם , הינה מקרב מיעוט זעום וקיצוני של זרמים אילו (ימין קיצוני , שמאל קיצוני , חרדים אנטי ציונים ) , שהוא קולני ופרובוקטיבי , שמקבל במה בלתי פרופורציונית בתיקשורת " ומחמם את האוירה" ללא כל בסיס. חבל רק , שחלק מהפוליטיקאים , שרוצים "לצבור" תמיכה פוליטית מקרב קהילות אילו או אחרות בעם ,מוסיפים "אש למדורה" ( מירי רגב , אורן חזן , חברי כנסת ערבים ודומיהם ) וגורמים להתגברות "שנאת האחים" הזו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה המגיב |
|
|
|
|
|
לעומת ערכה הממשי של טענת הכותב.
יסוד היסודות בתורת "השמאל" הוא שמה שהשמאל אומר הוא עובדה שאין להרהר אחריה או לערער אחריה.
אף אחד במדינה זו איננו אזרח של "דמוקרטיה" סתמית-ערטילאית, הוא אזרח מדינת ישראל. בשמה הוא יוצא לקרב ובשמה הוא עשוי לשלם את המחיר האולטימטיבי.
מי שלא נוח לו בכך, מוטב שלא יהיה כאן.
פרלסמן ומגיבים אחרים צודקים: אב שכול הוא אב שכול. אבל מלבד סימפטיה לכאבו, אין לי שום סימפטיה לדבריו, להשקפותיו או לתובנותיו העקומות ובוודאי שלא להתנהלותו המבישה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
4 |
|
|
שנא לבגין כמו שעשו שונא ליעקב =אין חדש בשנאת החינם של השמאל הבזוי נגד הימין והבנימין ומאז פשע אוסלו ביתר שאת!
אין תרופה לשנאת החינם של השמאל לימין!! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קורןנאוה טבריה |
|
|
5 |
|
|
האב הפך את כאבו במודע או שלא המודע לכלי ניגוח פוליטי וזה פוגע בכולם, כולל בו עצמו ובזכר בנו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שוחר-שלום |
|
|
6 |
|
|
ראשית, עלי להודות שאני מזדהה רוב דברי המאמר של פרלסמן. לגבי חלקם עמדתי הביקורתית חריפה הרבה יותר משלו.אין ספק שהתנהלותו של האב השכול בטקס האזכרה לנופלים הייתה מתחת לכל ביקורת ונפסדת עפ"י כל קנה-מידה סביר. כאב שקול הוא אינו פטור מהתנהגות סבירה, במיוחד במעמד שבו הוא אינו יחיד ואינו רשאי לפגוע ברגשותיהם של אחרים.
אני גם מסכים להערה שהשימוש שעשה נתניהו בשכול במשפחתו בקונטקסט של טקס זה, היה מיותר.
הבעיה העקרית באפיזודה שסיפק הטקס לכלל הציבור היא ההתפרצות הבלתי-נשלטת של האב השכול, שמקורה כלל איננו השכול. מקורה בתחושת ת"הרמיה" המכרסמת בו, כנראה עוד מתקופה שקדמה לנפילת בנו, והתגברה לאחר מכן, ונוגעת לעובדה שהימין נמצא בשלטון גם לאחר הבחירות האחרונות. הוא אינו משלים עם עובדה זו והשימוש שעשה במלה "דמוקרטיה" היה נסיון נואל להסתיר את הכוונה האמיתית של דבריו – "שלטון שמאל" או שלטון שהפרוש שהוא נותן לדמוקרטיה הוא הפרוש השמאלני.
את המגמה הזו יש לעקור מן השורש, בין אם האומר אותה הוא אב שכול ובין אם היא נאמרת ממניעים אחרים או נוספים. זוהי קריאת תיגר על המדינה וחוקיה. דמוקרטיה היא בראש וראשונה צורך ללמוד להשלים ולהפנים את הכרעת העם בבחירות; כל השאר הוא פרשנות שנויה במחלוקת, אלא אם הוא מעוגן בחוק.
הצבא איננו משרתם של "כל האדונים" בעיני עצמם. זהו ארגון ייעודי שפועל מכוח חוק, מחייב את כלל האזרחים ונתון למרות הממשלה הנבחרת. הממשלה קובעת מה יעדיו, ותיטיב לעשות אם תקבע גם לאילו הישגים היא מצפה ממנו. רק כך ניתן לבחון אם הוא ממלא כראוי את יעודיו.
מבחינת היעד המוצהר של הפסקת ירי הנשק תלול-מסלול על העורף האזרחי, צה"ל נכשל במשימה ב"צוק איתן", כפי שנכשל בה גם במלחמת לבנון ה- 2. אלה עובדות.
נושא חיסול המנהרות הפך ליעד תוך כדי הלחימה, כשהתבררה השפעת המנהרות על האזרחים בעוטף עזה. מבחינה זו, זהו כשלון של הבנת המשמעות הציבורית הכוללת של האיום, והוא משותף לממשלה ולצבא. רוב הנפגעים במלחמה הם תולדה של כשלון זה.
מלחמה איננה חברת ביטוח וגם אם נשב בקווי-תיחום גבול של מחצית משטחה הנוכחי של ישראל, לא מובטח לנו שלא תהיינה מלחמות ואם תהיינה, מובטח לנו שתהיינה קשות יותר ומספר הנפגעים יהיה גדול יותר.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
שהרי לאף אחת מהמלחמות/מבצעים, בצפון או בדרום, אין תרומה כלשהי לביטחון, אלא למטרות מדיניות או פוליטיות. ה״ביקורת״ כלפי ממשלות ישראל בהקשר הזה, כאילו לא הופעל מספיק כח, או שהכח הופעל לא נכון, היא חנטריש. לא ניתן לנהל פוליטיקה, ודאי שלא מדיניות, באמצעות כח צבאי, וכל נסיון כזה דינו להכשל ולהביא רק סבל ומוות מיותרים. ביקורת ראויה אמורה להביא את הממשלה לכך, שאת הפוליטיקה יש לנהל בכלים פוליטיים ומדיניים ואת הצבא להשאיר אך ורק לצורך הגנה על הביטחון, לשם כך הוא נועד. |
|
כתובת IP: |
185.120.126.109 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הבעיה היא אחרת |
|
|
|
|
|
מערכות יחסי הכוחות בסביבה הבינלאומית הכאוטית. סביבה זו מתנהלת על בסיס מאבקי-כוח שמרכיביהם משתנים לפי העניין היכולת או הצורך. מאבקים אלה משתמשים בכלים מדיניים, כלכליים, משפטיים וצבאיים במינונים שונים, לפי הנסיבות. מדינות ריבוניות שאינן מסתגלות - בסופו של עניין נשחקות ומתכלות. הצורך בשימוש בכוח הוא פונקציה של הסביבה מה נמצאת המדינה, התנהלות שכניה, ותמהיל העוצמות שהיא מסוגלת להעמיד מול הגחמות של אחרים.
השאלה מהו מהלך צבאי או תוקפני ומהו מהלך מסוג אחר אינה ניתנת לתשובה פשוטה מפני שהיא תלוית נסיבות ואופי האיומים הפועלים עליה, ואלה כמובן נזילים.
לניסיונות לפתור את "בעיות העולם" באמצעות שוטרים נוסח ארה"ב או רוסיה (בריה"מ בעבר) חסרונות משלהם, וזה דינם גם של "הארגונים הבינלאומיים". אלה נשלטים ע"י מעצמות או גושים אינטרסנטים, או ע"י השאיפות והאינרציה של ראשי הארגונים החותרים לקיימם מפני שהם משרתים היטב את ראשיהם.
מבחינה זו, לדעתי, אין תחליף למדינת-הלאום כארגון שמשמר בצורה הטובה ביותר את הקיום ואת האינטרסים הלאומיים.
שיתופי-פעולה הם אפשרות להעצמת היכולות המדינתיות אבל לא תחליף להן. אפשר שלפרק זמן קצוב יהיו יחסי שלום ושת"פ בין מדינות, אבל יש לזכור שכל המלחמות פרצו ממצב של "שלום" לפחות לכאורה, כשם ששלום הוא מצב הרגיעה הנוח ביותר לכל המעורבים, גם אם הוא זמני.
בקיצור, שימוש בצבא, בדומה לשימוש במשטרה, בזכות ההגנה העצמית, הוא כורח בחיים המבוססים על מאזני-כוחות.
איך אומר הנביא: "והיה באחרית הימים...." כשנגיע לשם, נכתת גם אנחנו את חרבותינו לאתים...; כן יהי רצון. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
לא הביאו תועלת, בטחונית או אחרת, אלא רק גרמו נזק. גם לדעתי זה לא קשור לכמות הכח, כי ישראל מפעילה צבא עצום בכח שהולך הולך וגובר בכל פעם, באמצעות הנשק הכי משוכלל בעולם, מול חבורת לוחמים קטנה, עם נשק דל ועלוב, והתוצאות הופכות גרועות יותר לישראל מפעם לפעם. מבחן התוצאה מחייב חשיבה מחדש, מהיסוד, שתביא לא לרפורמה, אלא למהפכה ממש באופן שבו ישראל משתמשת בכח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צודק/ת המגיב/ה לך |
|
|
|
|
|
שיעור הפעלת הכוח אינו מדד לשום דבר, לפעמים הוא מדד לשגיאה חמורה של דרך ניהול המלחמה.
קל לבדוק שארה"ב ורוסיה שהן בוודאי יותר חזקות מישראל, הפעילו במלחמותיהן בטרור כוחות גדולים בהרבה מישראל מבלי להשיג את התוצאות המקוות. ומאידך גיסא, בהפעלת כוחות פשיטה קטנים יחסית או כוחות תקיפה מרחוק מדויקים ויעילים השיגו תוצאות נאות ביותר; בערך כפי שקרה לנו למשל במבצע אנטבה.
תורת הלחימה בטרור, במיוחד בטרור האסלאמי הפונדמנטליסטי עדיין איננה מגובשת כהלכה, וסובלת מליקויים וחולשות חמורים.
לעומת זאת, פעלה צרפת במאלי בין ינואר 2013 לבין יולי אותה שנה, באמצעות כוח מוגבל למדי של כ- 4000 חיילים בכדי לדכא ניסון הפיכה טרוריסטי נגד השלטון הידידותי לה, והשיגה במחיר נמוך יחסית תוצאות מצוינות.
העידן הנוכחי שונה תכלית שינוי מעידן המלחמות הגדולות והסדירות בין צבאות לאומיים, וצריך להבין ולהפנים את ההבדלים ולהתנהל על פיהם.
ישראל מייחסת חלק מאי-ההצלחות שלה לרמת התמיכה הבינלאומית שניתנה לה או לא ניתנה לה במאבק בטרור, אבל גם הסבר זה דחוק, ואינו עומד במבחני מלחמת לבנון ה- 2 או מבצע "צוק איתן".
כך למשל אחת השאלות שאין לי תשובה סבירה מאף גורם ישראלי, היא מדוע ישראל אינה חופרת מנהרות בעזה, ומדוע היא אינה נלחמת באירגוני טרור באמצעות טרור נגדי.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
דביר מור
האם מדינת ישראל משקיעה בחינוך פעוטות עד גיל שלוש? איך מתעצב האופי עד גיל שלוש? והאם משתלם למדינה להשקיע בדבר?
|
|
|
|
|
|
שמעון זיו
מה קורה כאשר רבנים סוטים מדרך הישר? ניתן היה לצפות כי המנהיגות הדתית במדינה תדע לטפל בעשבים שוטים אלו על-פי צווי הדת ותעניש אותם
|
|
|
|
|
|
יוני בן-מנחם
מצרים דחתה בקשה של הרש"פ לכנס בקהיר פורום של הליגה הערבית לדיון בהמשך ההתנחלויות. המתח בין הנשיא א-סיסי ליו"ר הרש"פ גובר בגלל היוזמה המצרית וסירובו של עבאס להתפייס עם מחמד דחלאן
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
נפתלי בנט, שר החינוך, האם תיענה לאתגר ותקבע ששנת הלימודים תיפתח בכל שנה ביום א' באלול ותסתיים ביום ל' בסיוון? ואתגר נוסף, אולי בעניין זה יפעלו ראש הממשלה ושר החינוך במשותף לוח השנה העברי איננו של ה"דתיים" אלא של כולנו לוח השנה העברי הוא גם המכנה המשותף המקשר בין כל היהודים בעולם, המתחילים את שנתם החדשה מדי שנה ביום א' באלול
|
|
|
|
|
|
יהודה פכטר
גרמניה בתקופת טרור צה"ל - עובר טלטלה אלופים - בעד החיילהכי חשוב לא לשכוח הוא הפרטנר הנבחר, השקול, המתון שכדאי למהר לסגור איתו עסקה לפני שישנה את ההיסטוריה העולמית ויוכיח לכולי על מא שעם ישראל הוא פיקציה
|
|
|