חזק וברוך רבי יהודה

בשמחה ובחדווה שמעתי אי-שם בניכר הרומני כי עיר אחת בארץ הקודש הצליחה לדחות את מצעד התועבה מבין שעריה, וזו הייתה עירו של אברהם אבינו - העיר באר שבע. לצד השמחה העירונית - שמקיפה יותר משמונים אחוז מתושבי בירת הנגב, על הזכייה באליפות המדינה בכדורגל, הרי שעיר זו לא הרכינה ראשה לחזור אלפי שנים אחורה, אל התועבות שמחו את התרבות היוונית ואשר החריבו את רומי. ועל המלאכה הזו ניצח רבה של באר שבע - הרב יהודה דרעי, עד שגם שוטרי העיר התייצבו וסילקו את התועבה מעירם. באר שבע איננה עיר חרדית ואף לא דתית לאומית. בראשה עומד ראש עיר צעיר ורווק המשדר "ישראליות" ו"ליבראליות". אבל תושבי העיר - צעירים וזקנים כאחד, שייכים לדור ולתרבות שמרנית שערכי מוסר ומשפחה הם נכסי צאן ברזל עבורם. עדות יהודיות - מסורתיות כיוצאי המזרח - ובראשם יוצאי מרוקו וגרוזיה, חונכו על כך שכבוד ההורים הוא דפוס התנהגות ערכי אצל הילדים וכי משפחה יהודית איננה יכולה להכיל, חס ושלום, שני "אבות" או רחמנא לצלן "שתי אימהות". עולי חבר העמים בעיר - גם אלה שהגיעו מהחלק האירופי של בריה"מ לשעבר, חונכו אומנם במדינות חילוניות אנטי דתיות אך גם בקומוניזם החילוני הלה המשפחה הייתה ערך בסיסי ומרכזי ואילו את התועבות הובילו שם היישר לבית המשפט. ולצד אלו חייבים בעיר אלפי בדווים שהס מלהזכיר להם את רעיון התועבה. ולכן גם לא פלא שהשמאל היהודי ההזוי והקטן בעיר סכר את פיו עם ביטול המצעד הפרובוקטיבי הזה.

אוכלוסייה לא יהודית

זוהי עיר ששוטריה הבהירו באופן חד וברור - בהפגנת מצדדי התועבות, כי השקט בעירם קודם לכול ולא תהיינה שם הנחות רק משום סילוף המושג "ליבראליזם", שאצל אנשי הסחי והתועבות הפך לתירוץ "תרבותי" לאנרכיזם סוציולוגי. המשטרה הבהירה כי בעיר באר שבע אין מושג של "אזורים סטרילים" שהצועדים לא יצעדו שם, אלא שכל העיר הזו היא "סטרילית" מבחינה תרבותית בכל שטחה, ואין הדברים הללו קשורים לדת אלא לתרבות ישרה ונאה שאיננה "תרבות אנשים חטאים". בבאר שבע הונף הדגל החילוני בגאווה - דגל האמון על המסורת, ונגד מורשת דור המבול שהפכו את הסטיות לתרבות "בשגם בשר הוא". ניר ברקת - ראש עיריית י-ם, פלט לתקשורת אמירה שצריכה לשמש פצע פתוח עבור חרדי י-ם בפרט וחרדי ודתיי ישראל בכלל, ובראשם עסקניהם הנלוזים ורבניהם המפוחדים. מר ברקת טען - לפני מצעד התועבה בעירו, כי "ירושלים איננה באר שבע"! זוהי אמירה המשפילה את עיר הקודש ומבזה את שומרי התורה והמצוות שבה. אמירה המעלה את ערך האוכלוסייה החילונית - מסורתית היהודית ואת האוכלוסייה הלא יהודית של באר שבע על פני אלה המדקדקים, כביכול, בקלה וחמורה בירושלים. אוי לסטירה הזו ואבוי לבושה הזו שאמירתו של ברקת מצאה את יהודי עיר הקודש החרדים מושפלים ברוחניותם, במלחמת השם האמיתית, מול תושביה הפשוטים והעממיים של באר שבע! אבל כדי להבין כיצד הושפלה ירושלים הקדושה ולא זכתה לקדש שם שמים מול באר שבע העממית הרי שצריך להבין כי מה שהביא לגדולתה של באר שבע הוא באי התמצאותם של גורמים עוינים וסורריים המוכרים את תורתם בעבור ממון והעושים את היהדות פלסתר. בבאר שבע למשל ישנו רב עיר בשם יהודה דרעי אבל - ברוך ה', אין שם את אחיו של הרב הזה, את שר הפנים ששמו אריה דרעי שהינו איש שמאל חילוני קיצוני המחופש לחרדי ואשר אחד מיועציו הבכירים ביותר לעבר היה מר מנחם שיזף, יו"ר הלה"טבים בעבר. אריה דרעי אוהב לקרוץ לשמאל האנטי דתי ולערוך "פשרות" על חשבון היהדות כדי לקבל לגיטימציה אצל שונאי דת אש למו. בבאר שבע אין את יעקב נח ליצמן, שר הבריאות מטעם "יהדות התורה", היודע למכור את היהדות תמורת לגיטימציה פוליטית אצל החילוניים האנטי דתיים ואשר אנשי חסידותו כבר ידעו להצביע בעבר לברקת החילוני (והאיש שמקדם את הלה"טבים בי"ם כדי לגרש יותר ויותר חרדים) שהתמודד מול פרוש החרדי. בבאר שבע אין למשל אות "יפה הנפש" ששמו פינדרוס מי"ם, שהופך כל שמאל אנטי דתי לימין תורתי. בב"ש אין את

עירו של אברהם

ח"כ משה גפני - שמוליך שולל את רבניו רק משום שחברותיו הפרלמנטאריות שמן הוא מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון. בבאר שבע לא קיימת מפלגת "בני תורה" שנלחמת למען פילגש בגבעה בדמות השחרור מגיוס מהצבא, ואיננה מוחה על ביזויו של הקב"ה במצעד התועבה. העסקנים הללו - ודומיהם, הפכו את היהדות החרדית ואת התורה לעניין של סחר חליפין ומה שנותר מיהדותם הם בגדים שחורים עם חולצות לבנות שטופות זיעה ותו לא. וכשהעסקנים הללו אינם נמצאים בעירו של אברהם הרי שאין גם מי שיגנוב את דעת הרבנים וישקר להם כי אי-אפשר למנוע את מצעד התועבה. ולכן בבאר שבע הנהגת העיר פוחדת מזעם בוחריה ולא ההפך, בעיר הזו אין הבוחרים מתומרנים עk-hsh כמה עסקנים של נזיד העדשים. המלחמה נגד אלה שהפכו את מושג המשפחה לבדיחה וסוחרים בפרימיטיביות בילדים איננה רק בין דתיים וחרדים לחילוניים אלה בין השפויים להזויים, ובקרב הזה נותרה באר שבע בודדה כעמוד האש התרבותי. ולראיה הרי שגם ראש עיריית חיפה - יונה יהב, איש "שינוי", איננו ידוע כאוהד התועבות הללו ואילו בעירו החילונית מצרים את צעדי ותקציבי הרבה יותר מאשר בירושלם ה"חרדית". יביטו היטב חרדי ירושלים, בית שמש ואפילו ת"א בדגל שהונף בבאר שבע ולקראת השנה הבאה יגרשו בני האור הללו את בני החושך המאיימים להרוס את דרך בריאת האדם.