מה יודע בוגר בית ספר ישראלי על הצהרת בלפור? מעט מאוד. והיכן מציינים את יום מתן ההצהרה, ה-2 בנובמבר 1917? לא בירושלים, ברמאללה! רק עכשיו, ששליט רמאללה מבקש לתבוע לדין את בריטניה על תרומתה של ההצהרה הזאת לאסונם הלאומי, "הנכבה", כמעט 100 שנים אחרי נתינתה, אולי הגיע גם זמננו לשוב ולעיין בה.
לכאורה, זו הודעה מנומסת של שר החוץ הבריטי ללורד רוטשילד, ראש התנועה הציונית באנגליה, כי ממשלת הוד מלכותו "תראה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" ותעשה את "מיטב מאמציה" בכיוון. היום האמירה הזאת נראית כמובנה מאליה, אולם בזמן אמת ההבטחה הזאת הייתה כמו לקוחה מארץ החלומות.
אדווין מונטגיו, השר היהודי היחיד בממשלה שבה כיהן בלפור, בהתנגדותו המרה, יחזיר אותנו אל המציאות. כי בעוד ראש הממשלה לויד ג'ורג' ושר החוץ בלפור התפייטו ש"שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא", מונטגיו הכריז "אין דבר כזה 'עם יהודי'", ו"אני שולל את הטענה שארץ ישראל של היום קשורה ליהודים".
מעמד מדיני
ואכן, למונטגיו היו שני הישגים: במקורה, דיברה הצהרת בלפור על "הקמה מ ח ד ש" של הבית הלאומי היהודי, שמשמעותה המשכיות היסטורית, אך את הנוסח הזה הצליח מונטגיו למחוק, לטובת "הקמה" סתם, כאילו היה זה בקנדה או אוגנדה. הישגו השני התבטא במשפט שהוסף להצהרה בזה הלשון: "בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת". שלא ידאג, יניחו לו להישאר בריטי.
את מונטגיו הטריד יותר מכל מה שצפה שיתפתח בעתיד מהצהרת בלפור, ועל דבריו אלה מגיעה לו אנדרטה ברמאללה ומעמד של עד תביעה במשפט שזומם אבו-מאזן.
"אני מניח כי משמעות הצהרת בלפור היא שמוסלמים ונוצרים צריכים לפנות דרך ליהודים... שיקבלו עמדות עדיפות ו... זיקה מיוחדת לפלשתינה (כמו) בין האנגלים לאנגליה או בין הצרפתים לצרפת... אולי גם אזרחות צריכה להינתן אך ורק על בסיס מבחן דתי"?
ניבא - וידע מה ניבא! בשבילו - חזות קשה, לנו - הגשמת כל חלומותינו: כן, על כורחו יש עם יהודי ולו מדינת-לאום בארץ ישראל כמו שאנגליה היא לאנגלים, ואזרחות למי שאינו תושב הארץ ניתנת רק ליהודים!
המשך מוצלח
למונטגיו יש יורשים. הזן הזה של יהודים, שתחילתו אי-שם במדבר אצל המרגלים ("ניתנה ראש
ונשובה מצרים!") וסופו בישראלים שמלכלכים על מדינתם ומחרימים את ארצם הוא עמיד מאוד ואין דור שלא טעם את הטעם המר של צוררי ישראל שבאו מבין שורותיו.
אשר להצהרת בלפור, לה היה המשך מוצלח: בשנת 1920, בוועידת סן-רמו, הוציאו המעצמות המנצחות את ארץ ישראל מידי הטורקים ומסרוה לבריטים על-מנת שיגשימו בה את אשר הבטיחו בהצהרת בלפור. בעקבות זאת שודרגה ההצהרה הבריטית הזאת והפכה למסמך בינלאומי מחייב.
זה קרה בשנת 1922, כאשר הוענק לבריטניה מטעם חבר הלאומים כתב המנדט על ארץ ישראל, בו צוטטה הצהרת בלפור מילה במילה כמטלה המחייבת את האנגלים על תקן "פיקדון מקודש של הציוויליזציה", יחד עם החובה להקל על הגירה יהודית ולעודד התיישבות יהודית צפופה בארץ.
ואשר לזיקת העם היהודי לא'י שהייתה לצנינים בעיני מונטגיו, לזאת דאגו מנסחי כתב המנדט באחד מהרגעים הנדירים של חסד-לאומים. הם הכניסו למבוא לכתב המנדט את המלים הבאות, המסבירות את ההעדפה המתקנת שנקטו כלפי העם היהודי: "ניתנת בזה הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל וזכותו לכונן מ ח ד ש את ביתו הלאומי בארץ זו".
זכויות אזרח
להשלמת כתב האישום הפלשתיני נצטט מן ההצהרה את המשפט שהחסרנו עד כה: "... שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא-יהודיות בא'י".
שימו לב: ערביי הארץ, שהיו הרוב, נקראים כאן "עדה לא יהודית", והמיעוט - הוא "ה ע ם היהודי". ובהתאם לכך - לערבים מובטחות זכויות אזרח וזכויות דת, אך לא - זכויות פוליטיות על הארץ. אלה, בצורת "בית לאומי", ניתנו רק "לעם היהודי". הסיבה לכך פשוטה: "העם הפלשתיני" המציא את עצמו רק מספר שנים אחר כך, כשראו שהמנדט הבריטי מתבסס והכל קוראים לו "פלשתין", שם שלא היה מוכר להם או לטורקים 400 שנה חזרה.
לא רק שהצהרת בלפור לא שללה מהם כלום, להפך - ההצהרה והמנדט גרמו להם להחליט, במאוחר, שהם "עם".
וגם זאת: באותה שעה עוד לא הייתה בעולם אף מדינה ערבית אחת. הם ואנחנו התחלנו מנקודת האפס, וביחד עם גרעין המדינה העברית שתל חבר הלאומים את גרעיני המדינות הערביות בעירק, סוריה והלבנון. וגם את ארץ ישראל חילקו כדי ליצור לטובת הערבים המקומיים את ירדן. הערבים לא קבלו זכויות לאום במערב ארץ ישראל, כפי שהיהודים לא קבלו זכויות כאלה במדינות הערביות.
זכות טבעית
נותר להמליץ לשליט רמאללה להושיב על ספסל הנאשמים ליד בלפור גם את המלך פייסל, שמלך בדמשק ואח"כ בעירק, ובהסכם עם חיים ויצמן, ראש התנועה הציונית, מן ה-3.1.19 תמך בהצהרת בלפור וקרא בפירוש לעלייה לארץ והתיישבות בה. את תמיכתו התנה במילוי דרישות הערבים לעצמאות, והנה קמו להם 22 מדינות.
אפילוג: בנובמבר 2012 השיגו הפלשתינים באו"ם מעמד סמלי של "מדינה פלשתינית" בלב הבית הלאומי היהודי. על כך הגיבה ממשלת ישראל כך: "לעם היהודי זכות טבעית, היסטורית וחוקית למולדתו... למדינת ישראל כמדינת העם היהודי יש זכות ותביעה לאזורים שמעמדם שנוי במחלוקת בארץ ישראל".
עינינו הרואות, שעד היום במשפט העמים הזכות נתונה ל ע ם היהודי וחובת נאמנות בארץ ישראל היא של מדינה אחת כלפי העם היהודי, לא של שתי מדינות לשני עמים.
הצהרת בלפור חיה וקיימת.
