עמוס הראל מ
הארץ עוסק בטורו השבועי הנוסף בפליטת הפה התמוהה, ככל הנראה של אביגדור ליברמן, בעיתוי הכי לא מתאים:
פליטת הפה נוגעת להסכם הגרעין עם אירן, ומרפררת להסכם מינכן משנת 1938, והיא יצאה מטעם "משרד הביטחון". הרטוריקה של ההודעה שיצאה מטעם משרד הביטחון דומה להפליא לרטוריקה שבה השתמש
בנימין נתניהו, שהתנגד להסכם הגרעין עם אירן.
ההודעה מטעם משרד הביטחון, כללה עוד מספר סוגיות, אשר לטענת הראל כלל אינן חלק מן ההסכם עם אירן. הוא כותב:
"הטענות בישראל נוגעות לסיוע הנמרץ של טהרן לחתרנות ולטרור ברחבי המזרח התיכון ולקו האנטי-ישראלי הקיצוני שהיא דבקה בו, אבל אלה סוגיות שלא כוסו בהסכם וינה, למרות דרישות נתניהו. בכל הנוגע לגרעין, אירן לא נתפסה עד היום בהפרת התחייבויותיה. גם התאוששות הכלכלה האירנית, שהדאיגה את מתנגדי ההסכם בתחילה, אינה מתרחשת בקצב ממנו חששו. מחירי הנפט הנמוכים ועיכובים ממושכים בעסקות עם חברות בינלאומיות עדיין מונעים מהאירנים את הפירות שקיוו להפיק במהירות מן ההסכם. זה, בקירוב, גם הניתוח של בכירי מערכת הביטחון, ובהם הרמטכ"ל גדי איזנקוט וראש אמ"ן האלוף
הרצי הלוי, כפי שנשמע גם בפומבי בכמה הזדמנויות בשנה האחרונה".
הראל תוהה מי עומד מאחורי ההודעה (ליברמן, ביבי או שניהם, כנראה), ומדוע נבחר עיתוי כל כך אומלל ומטופש, כמו רגע לפני חתימת הסכם הסיוע, אותו הסכם שביבי מרח ומשך ומתח את ההתדיינויות לגביו, באופן שהביא, נכון להיום, לצמצום שיטתי של ההצעה המקורית.
