- "שנים אנו מתריעים על כוונתם הברורה של נציבות המדינה ומשרד האוצר, להפקיע את הובלת מערכת הבריאות מידי הרופאים. למרות שלא קיבלנו שום מידע לגבי סמכויות אותה רשות אשפוז ותפקידיה, ברור לנו שההסתרה אינה מקרית.
כוונתם הברורה היא, שפקידים ינהלו אותנו, יכתיבו לנו איך לעבוד ויהפכו אותנו לטכנאי ביצוע של מדיניות ממשלה, שמטרתה צמצום העלויות על חשבון בריאותם של מטופלינו. ארגון רופאי המדינה לא ייתן יד לשום מהלך אשר יפגע ביכולתו של הרופא/ה, לבצע את עבודתו/ה נאמנה מתוך מחויבות אחת ויחידה למטופל הנזקק לעזרתו" (ארגון רופאי המדינה).
אחת התופעות השנויות במחלוקת שבמשק העבודה הישראלי היא העסקת עובדים בצורה עקיפה. ומה הכוונה לצורה עקיפה? הכוונה היא שבאמצעות Outsourcing, ובעברית תקנית - מיקור חוץ, העסקה קבלנית, או קבלנות שירותים, ארגונים שונים פוטרים עצמם מה"כאב ראש" של משאבי האנוש הכרוך בגיוס עובדים, מתן תנאים סוציאליים וכיו"ב שלגיטימיים להעסקה ישירה, ובמקום זאת רוכשים את השירותים והאחריות לכך מארגון חיצוני, אשר מספק את העובדים המוכשרים לתפקידים שונים המתבקשים.
כך למעשה הנפגעים מכל סיפור מעין זה של העסקה, הם העובדים המועסקים באופן בלתי שוויוני למקבילם המועסקים ישירות בארגון.
כך למעשה, במקום שארגון מסוים המעסיק עובדי קבלן ישלם כסף ישירות למועסקים, הוא משלם כסף מעט מופחת יותר לחברה חיצונית שמספקת לו את כוח האדם לאחר שזו האחרונה גרפה את הנתח המתאים לה מהעסקה. כך גם הארגון המעסיק קבלנית, משלם פחות כסף ממה שהיה משלם לעובד/ת במידה והיה מעסיק אותו ישירות, והחברה המספקת את העובדים לארגון משלמת עוד פחות כסף לאותו/ה עובד/ת למטרת רווח, על חשבון אותם עובדים.
העניין הברור כאן לכל, הוא שעל-מנת ששני הארגונים הנוטלים חלק בהעסקה הקבלנית יגרפו את הרווחים הרצויים מבחינתם, הם צריכים לקצץ את משכורות עובדי הקבלן בכל הצורות המתאפשרות לכך.
דבר שהוא לא פחות חשוב, הוא המשמעות האישית של העובדים המועסקים בצורה זו. אלו מרגישים כמו עובדים מסוג ב' בארגון בו הם נוטלים חלק באופן יום יומי, ונמנים יחד עם עובדים המועסקים ישירות ככתף אל כתף ואף לעתים מבצעים בדיוק את אותו התפקיד, אך אינם זכאים לכל התנאים הנלווים לשכרם של העובדים מן המניין הישיר בארגון.
העסקה קבלנית דורשת עובדים מוחלשים
היא דורשת עובדים נטולי השפעה סוציאלית על הארגון הרוכש את שירותם. עובד חלש משמעותו עובד זול, ולכן העדיפות להעסקה קבלנית היא בראש ובראשונה ניצול ואינטרס ישיר של הארגון המעסיק בצורה זו. עובדים המועסקים ישירות, הם בעלי יכולת לדרישת תנאים משופרים, בקשת העלאות שכר וזכות להתאגדות כוועד יציג.
עד כמה שזה אירוני, המשתמשים העיקריים בדפוס ההעסקה הקבלנית הם משרדי הממשלה ולא בהכרח החברות הפרטיות. ישנם נתונים כי המדינה העסיקה עד שנת 2015 קרוב לכ-15,000 עובדי קבלן.
עד יוני שנת 2014, ניסתה האגודה לזכויות האזרח בישראל להעביר הצעת חוק המחייבת את הממשלה לשמש דוגמה, ולחזור למגמה של העסקה ישירה. שלוש פעמים הצעת חוק זו עד כה נדחתה ובכך נעקרת גם מיסודה הטענה כלפי חברות מסחריות הנוהגות במיקור חוץ, מכיוון שאם הממשלה נוהגת בצורה זו, ואינה מחילה ומקדמת זכויות עובדים נרחבות והסכמים קיבוציים, אז מדוע יש לדרוש זאת מהן?!
כחלק אינטגרלי ממדיניות ההעסקה הקבלנית של משרדי הממשלה במדינת ישראל של שנת 2016, משרד הבריאות אחראי לכך שבבתי החולים הממשלתיים עובדים שני סוגים של רופאים. לא מדובר בסוגה מקצועית, אלא רופאים מסוג א' - המועסקים ישירות על-ידי המדינה, ורופאים מסוג ב', אלו הרופאים המועסקים כקבלני משנה מטעם "תאגיד רפואי" אשר הוקם על-ידי בתי החולים כחברת בת, וכל מטרתו הוא למנוע מעובדיו את אותם הסכמים קיבוציים ותנאי השכר, להם זוכים מקביליהם "הרופאים הנמנים למרבה מזלם" מסוג א'.
תופעת רופאי הקבלן החלה למעשה בכלל כתופעה מינורית ושולית, כחלק מהקניית גמישות מסוימת בניהול כוח האדם של בתי החולים הממשלתיים. אך כמו בכל דבר שמתחיל כתופעה שולית ומתגבר עם הזמן ללא הצבת גבולות, כך גם תופעה זו התרחבה. בבית החולים הגדול ביותר מבין בתי החולים הממשלתיים - 'שיבא' שבתל השומר, מועסקים קרוב ל-700 רופאי "תאגיד" (בצורה קבלנית), מתוך כ-1,400 הרופאים המועסקים בבית החולים.
הרופאים המאוגדים תחת ארגון רופאי המדינה, הגיעו בשנים האחרונות להבנה שהמגמה המתגברת בתופעת רופאי הקבלן, עלולה לאיים עליהם באופן ישיר, ועקב הכמות הבלתי נתפסת בעצם של רופאי הקבלן, שביתת הרופאים הבאה שתיתכן במקרה של פגיעה בזכויותם עלולה להיתפס בחוסר אפקטיביות, זאת מכיוון שבמידה והרופאים ינסו לממש את זכותם לשבות, רופאי הקבלן מה"תאגיד" ימלאו פשוט את מקומם.
רופאי התאגיד, כאמור אינם מאוגדים ואינם מוגנים ולכן רופא/ה אשר יסרב/תסרב לעבוד, ימצא/תמצא עצמו/ה מפוטר/ת.
על-פי רמת הדרישה הראשונית של תאגידי הבריאות, הוקמו תאגידים אלו על-מנת להפעיל בעיקר את חדרי הניתוח בשעות אחה"צ בכדי ליצור מצב של קיצור תורים. ההכנסות לכך הגיעו משטחי מסחר, חניונים, גיוס תרומות ומתן שירותי רפואה שאינם כלולים בסל הבריאות.
בפועל מה שקרה הוא, שתאגידים אלו הפכו לחברת כוח אדם אחת גדולה תחתיה מועסקים נושאי משרה חשובים ונדרשים בתחומי הליבה של מדינת ישראל, ושבכלל אמורים להיות מועסקים בבתי החולים הממשלתיים כעובדי מדינה.
ועדת שרת הבריאות לשעבר
יעל גרמן, אשר הוקמה למטרת בדיקת מערכת הבריאות בישראל, לא מצאה לנכון לדון בבעיית התאגידים, למרות שהבעיה עלולה ואף משפיעה לרוב על איכות ורמת הטיפול של הרופאים בבתי החולים הממשלתיים.
בעקבות כך יזמו בארגון רופאי המדינה, פניה למנהלי התאגידים על-מנת לפתוח במו"מ לשם השוואת תנאי הרופאים המועסקים תחתם, למקביליהם המועסקים ישירות בבתי החולים. מו"מ זה התנהל באדישות יתרה, ולא רק שבתאגידים נמצאה התגמשות לגבי שיפור התנאים, אלא אף הוקשחו עמדות המנהלים.
מבחינת יו"ר ארגון רופאי המדינה הד"ר נמרוד רחמימוב, זו הייתה שגיאה לטענתו להסכמת הארגון מלכתחילה שבבתי החולים הממשלתיים, יועסקו רופאים בדרך זו וכי הארגון פועל היום במטרה לתקן את המצב שנוצר עם הזמן, כך שבמידה ולא תחול התקדמות בעניין - תיתכן פניה משפטית של הארגון דרך בג"ץ.
מדוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה תמונה קשה יחסית למצב שירותי הבריאות במדינת ישראל, ישנו מחסור מגמתי במיטות אשפוז, ויותר ויותר ישראלים צורכים ביטוח משלים. מתמונה זו עולה, כי ישנה פחות השקעה עם השנים של המדינה במערכת הבריאות עבור אזרחיה בהשוואה לשאר המדינות המדורגות ב-
OECD. מכאן גם ניתן לשער, כי אין זה מפתיע שאחוז המועסקים בצורה קבלנית עלה בבתי החולים והגיע לאחוזים ניכרים גם בקרב רופאים. מכאן גם נוצר הפער במעמד הסוציו-אקונומי שחופף להערכה העצמית של נושא הבריאות.
כאשר מצב שירותי הבריאות בבתי החולים הממשלתיים אינו מתוקצב כראוי מבחינת תקציב המדינה, זה שורש הבעיה. הגדלת תקציב הבריאות, העברת רופאים להעסקה ישירה תוך כדי השוואת תנאיהם לרופאים שכבר מועסקים ישירות, תביא להעלאת הסולידריות ביחס הכללי של הרופאים כלפי בית החולים בו הם מועסקים, ותוך כדי כך תשפר את איכות השירות והיחס כלפי מטופלים.