דודיק שושני: "מוכתר המוכתרים"

בשנות החמישים ירדנו לנגב לטיולי התנועה ושם לראשונה, נפגשנו עם השבטים הבדואים שנותרו בתחומי המדינה. עבורנו, המפגש היה בעיקרו פולקלוריסטי והאירוח במאהלים, הפיתה הבשר והאורז, השמלות המקושטות ברקמה הצבעונית - שבו את ליבנו וכלל לא הבחנו כי השבטים חיים כפי שחיו מאות בשנים קודם לכן, ללא תשתית וללא מבנים קבועים ללא כבישים וללא מרפאות ובתי ספר. בעת שרותנו הצבאי, נקראנו לסייע בגירוש שבט שחדר מגבול מצריים ושוב יחסנו אליהם התבסס על עוינות ואי אמון. בעת שהצטרפנו לקיבוצי הנגב המזרחי, החילונו ליצור עם השבטים קשר עמוק יותר שהחל לובש גוון פוליטי. חשבנו שרק השמאל (מפ"ם), יש בידו את הכוח, היכולת וההסכמה האידיאולוגית ליצור את הדו-קיום בנגב. מהר מאוד הסתבר לנו שללא "המוכתר" שלנו, הקיבוצניק, דובר הערבית ובוגר קורס המוכתרים, איש שהכיר את המנהגים, התרבות והקודים החברתיים השבטיים לפני לפנים, לא נוכל לקדם את המטרות בהם האמנו ואף לא לזכות באהדתו האלקטוראלית של השבט, במפ"ם. מעתה והלאה, יצא המוכתר בראש החבורה שלנו, שביקשה ליצור קשר עם השכנים וללמוד את רוחות חיים, ושניסתה לקיים, הלכה למעשה, את רעיון "הדו-קיום".