לא פעם שמעתי טרוניות כלפי מעלה. הקב"ה הביא אותנו לכאן, אז אינו יכול לעשות כבר שהכול יהיה מושלם?
הוא יכול, אבל אפוא ההשתדלות מלמטה ? כאשר חרב בית המקדש הראשון, חלק עיקרי מהעם היהודי גלה לבבל. נבוכדנאצר מלך בבל ממנה את גדליהו בן אחיקם להנהיג את קבוצת היהודים שנשארה במצפה שמצפון לירושלים. תקוות העם לחיות בשלווה בצל החורבן מתרסקות כאשר גדליהו נרצח ביד ישמעאל בן נתניה, ועמו גם יהודים רבים וחיל כשדי מקומי. העם שעוד נותר בחיים חרד לגורלו, הרי מעשה הרצח הוא לא פחות ממרידה בממלכה הבבלית, ומנהיגי העם ניגשים אל ירמיהו לשאול מה ה' מורה להם לעשות, הם מצהירים על נכונותם לקבל כל דבר ש-ה' יגיד. לאחר עשרה ימי המתנה מתוחים ירמיהו מתנבא אל העם, הוא מוסר להם שהם יכולים להישאר בארץ ו-ה' יבנה אותם בה. ה' ניחם על הרעה שהוא עשה לעם ויגן עליהם מפני הבבלים. העם אינו מאמין לירמיה ומחליט לרדת מצריימה, כשהוא גורר אחריו את ירמיה ואת תלמידות ברוך בן נריה, ובמצרים סופם למות בדבר,ברעב ובחרב. ונשאלת השאלה אם הקב"ה באמת רוצה לרחם על העם, מדוע אינו מושיב אותם בארצם לבטח ?
ומכאן שאולי המאמץ הכרוך בקבלה הוא זה שגם מכשיר את המקבל להיות ראוי. למשל, אפרוח צריך לבקוע עצמו מהביצה שלו, ובמהלך הבקיעה הוא מפתח את השרירים שיסייעו לו בהליכה ואת המתנה של חופש ההליכה הוא נדרש לסגל בעצמו.
מהסיבה הזאת ה' לא יוותר לאדם ולא ישלים את כל צרכיו. צריך שיהיה חלק לאדם בקבלת השפע . אם ה' היה משלים את הפרנסה לאדם ללא מאמץ, ואז מוותר עוד טיפה, ודואג לנטיעת הפירות, דואג שהמצרכים יגיעו לאדם עד שולחנו, בלי צורך ללכת לקנות אותם, ואם כבר אז שהירקות והפירות יגיעו שטופים, מקולפים וחתוכים, ואולי האוכל כבר היה מגיע לעוס, בלי שהאדם יצטרך להתאמץ...
כלומר כדי שתהיה שותפות- השותף צריך להראות עניין, שיקבל את ההחלטות הנכונות, תוך ראייה נכונה של המציאות החיצונית, אולי הכלה ופרשנות אוביקטיבית למה שמתרחש סביבו. אנשים לפעמים שואלים, למה הטרור אינו מפסיק ? אבל בבואם לתאר את האויב הערבי הוא אינו אומר חד וחלק את המתבקש. אם מפני שאינו רוצה, אולי אינו 'מבין' או 'מתמצא' במה שמתרחש מסביב.
הגרסה הערבית
אם ניקח לדוגמה את סדרת הטלוויזיה תקומה, שהתיימרה לראות בעיניים אחרות את ההיסטוריה שלנו, היא כביכול אוביקטיבית,אבל מציגה את שתי הגרסאות זו לעומת זו, ואומרת- הגיע הזמן לשמוע גם את נקודת המבט הערבית, אולי הצדק עם הערבים?
לפני שנים הופיע הירחון מסע אחר שכביכול נטול מגמה פוליטית והוקדש לירושלים, וכך נכתב בו: "תושבים התעוררו וגילו שצמחה להם התנחלות בן לילה במבצע שמומן בכספי מיליונר יהודי אמריקני... בחורים חמושים השתלטו על שני מבנים בשכונה, שרפו אוטובוסים ערבים שעמדו עשרים שנה מתחת לברזנט", הרי כל קורא יודע שזו הגרסה הערבית. שריפת האוטובוס? המצאה ערבית, בחורים חמושים? כן, בחורים יהודים גאים וחמושים כי שכניהם רוצים לרצוח אותם, והם יודעים שאם לא יעמדו על המשמר, הם לא יהיו כאן. הרי אפילו הערבי שסייע למשפחת מרק, ושניות אחרי הפיגוע בו נרצח אבי המשפחה מיכי מרק ז"ל הוא חילץ את האם והילדים, כבר עובר מסכת ייסורים. הוא פוטר מעבודתו ונרדף עם משפחתו על-ידי הרשות. אי-אפשר לערבי להשמיע קול מקביל. אולי היהודים קצת צודקים? או ביקורת קטנה על אבו עבאס? ביקורת או הבנה לצד היהודי, תביא לכך שהוא לא יחיה.
בכל סיפור, סדרת טלוויזיה, מאמר, תוכנית אקטואליה, הצגת תיאטרון, סרט קולנוע ישראלי, העמדה הערבית היא שמוצגת ו'מספרת' שמדינת ישראל מרושעת ומנוולת, ושצריך לעשות צדק עם הפלשתינים. שלמען השלום צריך ללמוד ולהתבונן דרך נקודת המבט הערבית, והערבים? הם מציגים את נקודת המבט הערבית.
יהודי שכמובן מושפע מהתעמולה הבלתי פוסקת למען הפלשתינים אומר: נו, שהשלום כבר יופיע ויהפוך לעובדה קיימת במדינה פלשתינית אשר מתקיימת לצד מדינת ישראל... זה האינטרס הישראלי לבנות לערבי עוד מדינה, כי מה לעשות, העמדה הצודקת היא של הפלשתינים. וכמובן ש'בריאי הרוח' דוגמת דוד גרוסמן, מוסיפים ל'הבנה' של הישראלי. וכך ענה על שאלה, מה ההבדל המוסרי בין שני צדי הקו הירוק? "אני לא יכול להיות אחראי להעוולות שעשו הוריי, די לי באלה שלי". הוא מתכוון, הורינו עשו עוול כשהתיישבו בארץ הזאת, ארץ לא להם, אבל זה קרה מזמן ואיך נתקן זאת?
העובדה שישראלים רבים אינם מבינים את הדבר הפשוט, המובן לכל סוחר בשוק, שמה שאמור להיות חשוב לאדם, היא ה'סחורה' שלו, מעידה על שבר עמוק, שאין בינו לבין ויכוח פוליטי דבר. זה שבר בתחושת הצדק היהודית, הציונית, הפרטית.
ואם הטרור לא הסתיים, ורבים תוהים מדוע? הרי יהושע נכנס עם בני ישראל לארץ הזאת, ויש הבטחה אלוקית, אז מדוע עדיין חווים כאן רצח וטרור? אולי כי לא נעשה מה שהיה מוטל לעשות: "כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם... כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר ל"ג נ"ג). מילים ברורות וחד-משמעיות "ונתנם ה' אלוקיך לפנייך החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם" (דברים ז' ב').
שותף, היכן ההשתדלות שלך?
