אין צורך אפילו להזדקק ל'גוגל' כדי לקבל ראיות למכביר לעובדה שביבי העדיף תמיד את המפלגה הרפובליקנית באמריקה על פני זו הדמוקרטית.
חלק מן הקשר היה מבוסס על זהות אינטרסים; חלק היה בנוי על התמיכה (גם כספית) שאנשים המזוהים עם הרפובליקניים הראו לו; וחלק בא כתגובה לעוינות שגילו חברי המפלגה הדמוקרטית לאורך השנים כלפי ישראל. כך שגם הקירבה האידאולוגית שיחקה תפקיד מרכזי בהתקשרות של ביבי אל הרפובליקניים.
בחירתו של חוסיין אובמה לנשיא באמריקה הייתה אגרוף בפרצופו של נתניהו. מערכת היחסים, גם זו הגלויה וגם זו שנעלמה מדיווחי התקשרות, נעה בין קרירות מופגנת לבין משטמה גלויה ורועשת. אפשר לחוש בקלות שביבי ספר את הימים לסוף כהונתו של הנשיא העוין ביותר לישראל מאז ומעולם. "טבלת יאוש", כפי שמכנים את הציפיה של חייל חובה לשיחרורו מן הצבא, או של אסיר מבית הכלא.
והנה נקרתה בדרכו של ראש ממשלת ישראל הזדמנות קורצת: אובמה לא יהיה עוד בבית הלבן ואולי גם
הילרי קלינטון ההיסטרית, שנתמכת בידי אובמה, המעיד עליה "שהיא מתאימה יותר ממני לתפקיד", גם היא לא תשכון בלשכה של בעלה לשעבר (הלשכה, לא הבעל).
עוד לא התחיל נתניהו לפנטז על אפשרות היבחרו של דונאלד טראמפ לנשיאה של "בעלת בריתנו החשובה" והנה מתבררת לרה"מ התמונה לאשורה:
טראמפ יהיה בגדר אסון לישראל. מה הרע הצפוי לישראל אם טראמפ ייבחר? הרבה מאד!
הוא יעביר את שגרירות ארצו לירושלים, כפי שהתחייב במצע מפלגתו הרפובליקנית, שנוסח מחדש כדי לתת ביטוי לרחשי ליבו של המועמד מטעמה. ולתת ביטוי גם לתחושות הבטן המלאה שלו כלפי המוסלמים. הוא גם יחזור, עכשיו כבר בתוקף תפקידו כנשיא, על עמדתו הקולנית שאין מקום להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. והגרוע מכל: הוא
יציע בתחילה לבטל את הסכמי אוסלו, אך לאחר זמן הוא
ידרוש זאת בתקיפות. הוא גם
יעמוד על כך שיש להחיל לאלתר את הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון.
כאשר טראמפ ייתקל בהיסוסים מן הצד הישראלי הוא יקשור את הצעותיו/דרישותיו לסיוע שאמריקה מושיטה לישראל
וייאלץ אותה לאמץ את עמדותיו בנושא. דונאלד טראמפ הוא איש בלתי צפוי, אין ספק. אבל גם בקביעה הזו (שהוא אינו צפוי) הוא לא צפוי. ועל כן מה שאני צופה כאן - אכן יתרחש.
מה שטוב לישראל
ואז נשאלת
השאלה ("שאלת השאלות", כלשון רבותינו, או "שאלת מיליון הדולר", כלשון המתבוללים):
מה רע בכל הדברים שטראמפ ירצה לכפות עלינו? הרי גם אנו יודעים דבר או שנים על האיסלאם, כפי שהוא יודע. גם אנחנו, כמוהו, איבדנו את חשבון ההרוגים במלחמות איסלאם-נגד-איסלאם בעולם כולו רק בשנתיים האחרונות. גם אנחנו לא מסוגלים אפילו לחשב את מספר המוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים צמאי דם מאז התחלתם לקרוא שורות אלה. לכן, השאלה מובנת. אפילו מתחייבת!
והתשובה גם היא מובנת. אפילו מתחייבת:
רע! רע מאוד! רע למי? רע מדוע? רע קודם כל
לשמאל הפוסט-ציוני והסהרורי בישראל, שיפורק מן הטיעון השכיח ביותר בארסנל התשובות שהוא נוהג לדקלם בכל הזדמנות: "אם ישראל תעמיק את הכּיבּוּש ותחיל את הריבונות על יהודה ושומרון - כל העולם כולו, ואמריקה בראש ובראשונה, ינתק את הקשר איתנו. נשאר לבד".
השמאל שוב לא יהיה מסוגל לטמטם את שכלו של הציבור בישראל ואת לבו הוא, האטום ממילא. במיוחד אם
ולדימיר פוטין (שלדעת הילרי קלינטון מסייע לטראמפ להיבחר) יצטרף לקריאה שעל עם ישראל לנהוג בגבולות ארצו באדנות ראויה ולהפסיק להתכופף בפני הערבים. גם פוטין סובל מן האיסלאם הקיצוני במרחבי השליטה שלו.
רע גם
לימין הנרפה בישראל, שאיבד את חוט-השדרה הלאומי שלו. זה המתרץ את ישיבתנו בחברון ובשכם, בבית-אל ובירושלים
בטעמי ביטחון. זה המצטדק השכם וערב "שלא באנו לגרש ערבים. רק חזרנו לנחלת אבותינו". לימין, ובמיוחד זה המכנה עצמו "דתי לאומי", יהיה רע מאוד אם נשיא ארה"ב יחייב את מדינת ישראל לנהוג כפי שהם, הדתיים-לאומיים, מטיפים כל הזמן. מדוע רע? כי הדבר הנכון, המתחייב והמובן מאליו ייעשה בגלל דרישתו של גוי, ולא בגלל הציווי האלוקי. אם ישראל תיאלץ "לטרנספר", בכוח או מרצון, את הערבים שבישראל, זה יהיה אך ורק משום שהדבר תואם את צרכיהם של טראמפ ופוטין, ולא משום שהם, כמו עמיתיהם בציבור החרדי, שמעו בבית הכנסת בזמן קריית התורה בשבת האחרונה את הפסוקים הללו: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם - וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם - אֶעֱשֶׂה לָכֶם.
ורע מאד, אבל באמת רע מאד, ל"
ממסד הימיני", במדינת ישראל. רע ל
בנימין נתניהו, הדוגל ב"חזון שתי מדינות לשני עמים" ודבק בכל מאדו ב"שמירת הסטטוס-קוו בהר-הבית" ו"קורא לערבים להשתלב במדינה". יחסיו עם נשיא ארה"ב היוצא יהיו בבחינת גן עדן לעומת יחסיו עם נשיא אמריקה החדש, שמבין את צרכי היהודים בארץ ישראל טוב יותר משבין אותם מי שמכהן כבר תקופה ארוכה מדי בראש מערכות השלטון במדינה. ביבי לא יסלח לדונאלד על כך שמחייב אותו לעשות מה שטוב לישראל, מה שהוא, ביבי, הבטיח שייעשה. הוא לא יוכל להתקבל שוב כגיבור שעה שנואם בפני בקונגרס באמריקה
נגד הנשיא וזוכה למחיאות כפיים ממושכות (standing ovation), כפי שהיה בשנה שעברה. זאת מפני שהממסד הרפובליקני, שהסתייג מטראמפ בתחילה, יאמץ לחלוטין את עמדותיו "הדתיות" של הנשיא.
לסיכום: התסריט הצפוי של האיש הלא צפוי יהיה רע לשמאל, רע לימין, רע
מאוד לדתיים ולחרדים. אבל עבור נתניהו יהיה זה
חלום בלהות! השם ירחם!