עברה שנה. גווייה לוחכת מוות על חופי טורקיה שלא יכלה לענות יותר לשם איילן קורדי -Aylan Kurdi-שזעקה את חרפת הפליטות מסוריה המרטשת את בניה קבל כל עמי העולם שכל זוועה נלכדת ברשתות עיניו ולא עוברת מהן לא לקדקוד ולא ללב, הייתה גוויית שווא.
הים הטורף ספינות עמוסות אבות, ואימהות, וילדים, ותינוקות, שניסו לחצות אותו מתופת רותחת לאדמה ננעלת בקרח, לא עמד. הוא בלע עוד ועוד. כמלא תאוות תהומותיו.
התמונה שלא תדעך לעולם בספרי ההיסטוריה ועל קירות המוזאונים שיציגו את חוסר האונים של האנושות כאחד משיאי החמלה המחוקה, דעכה באוקיינוס התקשורת.
זה היה בספטמבר 2015.
העולם שותק
עכשיו, באוגוסט 2016, שנה של פצצות מצרר על ערים מיושבות, שנה של טבח בסמטאות אלפו, בשדרות רחובותיה, בכוכים הפעורים שנותרו בבתיה, במאות אלפי הרוגיה ובאלפי תינוקותיה, מטוסי דמים מעל, שרשראות נושאות תותחי מוות מתחת, חלפה המשיכה להשתולל באין מפריע. ופתע, באורח נס, הצילו את הילד עומרן דגנייש -Omran Daqneesh- מחורבות הקבר והושיבו אותי אל מול העולם כולו, הלום, שותק כגזירה בעולם שבו אין לא אלוהים ולא אדם, והדם הקרוש על מצחו זועק שוב "הפסיקו", ואין בית רחוק או קרוב בעולם הזה שאינו רואה את תמונתו של הילד שמגיח מעולם המתים לזעוק באלם "הפסיקו".
מי יפסיק? הדבוקה המטורפת של הלוחמים אלה באלה, באוויר ביבשה ובים, על החרות - ועל השעבוד, ועל החיים - ועל המוות, ועל השקר ועל האמת, על הקץ ועל התקווה על כל מה שאיננו מה ששמו אומר, הדבוקה המטורפת הזאת מול הדבוקה של חסרי הישע, והלב, והיוזמה, והתושייה, והאמונה, והכפירה בכל מערך החוקים והמשפטים הנערמים היום לתוך ספריות החוסות בצל אלוהי זכויות האדם בהיכלות הצדק והשלום העולמי הבנויים על ערפילים, שתי הדבוקות האלה יפסיקו את הזוועה? ישמעו את זעקת הילדים המתים והחיים - ויפסיקו? למה? מי שכך עושה לנו עולם, אינו יכול להפסיק לאבד אותו, אינו יכול להמיט אסון נורא לא על החיים למות ולא הנותרים לחיות בלי חמלה. איילן ועומרן נקראו להעיד במשפט, זה בשמים וזה בארץ, ולבד מצלמים אין שופטים בעולם.
ואתחנן התשע"ו
