אני עדיין זוכר את הנאום ההוא
1 "במקור". אני חייב להודות שאז לא ראיתי בנאום "תרגיל פוליטי" אלא
אזהרה של נתניהו לבוחריו מפני מהפך אפשרי בשלטון בגלל שאננות ורפיון רוח. מבחינה פסיכולוגית, היה זה מהלך מבריק ואני מניח, מפני שלא ראיתי סקרים המאמתים זאת, שהמהלך הסיט בוחרים מהימין, ממפלגות כגון: "
הבית היהודי", "
ישראל ביתנו", ו"
ש"ס", לעבר הליכוד. בניגוד להתלהמות בשמאל, שהתבדה נוכח שיעור הנצחון של נתניהו ונתן לכך ביטוי מעל כל במה ובכל ערוץ אפשרי, אינני רואה במהלך זה דרך פסולה, במאבק פוליטי מן הסוג שהתנהל ערב הבחירות בין גוש הימין לגוש השמאל. אפשר שהיה מקום לניסוח זהיר יותר של הדברים כעניין של חשש ולא של עובדה; אולם מי עסק ערב הבחירות בעניינים של הגינות? - השמאל? האמריקנים? האירופים? הערבים עצמם?...
ראוי לזכור שבמשך כל מסע הבחירות, היו נתניהו, אשתו וסביבתו המשפחתית והקרובה נתונים למערכת השמצות והאשמות אישיות, רובן מתחת לחגורה. מסעות הסקרים התכופים של השמאל והמרכז, היו חלק מנסיון שיטתי לשטיפת מוח של הציבור בנוסח: "המהפך בדרך, חבל לכם על הזמן...". איש לא ידע בוודאות שיש ממש באמירות אלה, ובכל זאת נעשה בהן שימוש תקשורתי תכוף ועוצמתי שהיה קרוב מאוד באופיו ל"שטיפת מוח".
ממשי ביותר
חלק מהספקולציות ערב הבחירות עסקו בשאלה כיצד תשפיע המפלגה הערבית המאוחדת - "פעולת התגמול" הערבית נגד נתניהו על אישור חוק העלאת אחוז החסימה - על התוצאות. זו הייתה הופעה ראשונה של המפלגה הערבית המאוחדת כגוש פוליטי אחד בבחירות, וברור היה שגוש שחזק יותר מסכום חלקיו, עשוי להביא לשינוי דרמתי בתחומי מדיניות החוץ והביטחון של מדינת-ישראל. אם מוסיפים לכך את העמדות של ליברמן הפוליטיקאי ואת פרישת כחלון, האיום על ההגמוניה של הליכוד היה ממשי ביותר. בדיעבד, ייתכן שעצם הפרסום שנתן נתניהו לאפשרות שהייתה אז היפותטית, מנע וימנע גם בעתיד תרחיש מסוג דומה, שיכול להקצין מאוד את מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל.
לדעתי, מצא נתניהו דרך פשוטה ואפקטיבית להילחם במסע אופוזיציוני - שנתמך על-ידי כספים "מדיניים" מחוץ לישראל ודרבון פוליטי שהיה בגדר התערבות בוטה בפוליטיקה הפנימית שלנו - ולנטרלו; על היצירתיות מגיע לו "שפו".
בדיעבד, נכנע נתניהו ל"עליהום" השמאלני-ערבי שנחת עליו בשל הצלחת המהלך שעשה. בעצם העובדה שהתנצל יש יותר משמץ של ביטוי לחולשה. עם זאת, ההתנצלות באה כחלק ממסע מחושב ומתוכנן שמטרתו לבחון את נכונותם של ערביי ישראל להפסיק להיות
אופוזיציה כרונית ולהתחיל להיות אזרחים קונסטרוקטיביים. לשם כך הניע נתניהו תהליך רב-זרועות ועתיר הון, המבקש לפתור בעיות-עבר במגזר הערבי ולפעול לשילובו במשק ובחברה הישראלים. משהחליט להתנצל, בחר לכך שוב בעיתוי נכון ומסגרת נאותה.
לנוכח אפשרות של שינויים גדולים עוד יותר שיתרחשו באזור בשנים הקרובות, יעמדו ערביי ישראל במבחנים לא פשוטים. השאלה המרכזית שעל הפרק היא לאן מועדות פניהם: לעבר ישראל פנימה, כחלק אזרחי אינטגרלי מהמדינה - תחליט זו אשר תחליט בשאלות החוץ והביטחון העקריות שלה - ותוך השלמה עם היותה מדינת הלאום היהודי; או לעבר המרחב החיצוני, כגורם חתרני בתוך ישראל, הממשיך לחתור לשינוי אופיה הלאומי. חלק מהתגובות הערביות הראשוניות לדברי ההתנצלות של נתניהו, מעידים שהם עדיין לא מבינים את מלוא המסר, וטרם החליטו לפתוח דף חדש. זהו מסר מצער ומטריד, אבל הכדור עדיין בידיהם...
