במרבית ענפי המשק יש מספר ימי חופשה מוגבל לכל עובד. הוא מתחיל מלמטה (מספר מועט של ימים) ומטפס למעלה כאשר הוא עולה במעלות הוותק. כך גם לגבי מענק הבראה, ביגוד ועוד. לא כך הוא הדבר לגבי שני ענפים במשק האחד חברי הכנסת והשני המורים.
בעוד שחברי הכנסת קיבלו זאת פעם בלי מחשבה תחילה, משום שכל נושא הממשל היה חדש במדינה, אבל הוא לא אחיד. לדוגמה השרים שהם גם חברי כנסת אינם זכאים לפריביליגיה זו, והם מתייצבים לעבודתם כל השנה למעט מספר ימי חופשה.
גם עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ובקיצור כל עובדי המגזר הציבורי נהנים מימי חופשה מועטים. העקרון שהנחה את המדינה המודרנית בהקצאת ימי חופשה היה הצורך של העובדים לנוח מידי פעם בפעם, להיות עם המשפחה ולפתור באופן לגלי את הצורך בהעדרויות מידי פעם מהעבודה.
שערורייה
אלא שחברי הכנסת לימדו אותנו שאפשר לא לעבוד חצי שנה בשנה, לקבל שכר גדול כפליים ועוד לטעון כי הם מקופחים. קחו לדוגמה את
יאיר לפיד שנשבע שהוא עובד בשבילנו. הוא כמובן מנצל את פגרת הכנסת ובנוסף הוא הח"כ המתייצב הכי פחות לעבודה סדירה בכנסת בזמן שאיננה בפגרה. אם אינני טועה מדובר בכ-150 שעות עבודה לכל שלושת חודשי האי פגרה. לצורך השוואה חודש עבודה של פקיד במשק הוא 180 שעות עבודה, שלא לדבר על בכירי המשק העובדים ללא מגבלת שעות.
חברי הכנסת נבחרו על-מנת לשרת אותנו ולטפל בכל מכאובי המשק, ומעל הכל האנשים, הם צריכים להיות בכנסת 300 יום בשנה ולהפסיק עם הפגרות השערוריתיות הללו ולא שיורידו בשכרם בהתאם.
הסקטור השני הוא המורים. פה זה מקרה שונה, ארגוני המורים דאגו לחבריהם והנהיגו גם ימי עבודה מקוצרים וגם חופשות ארוכות מנשוא. זוהי שערורייה משום שהמורים הם חלק מהפאזל של המשק בו כל אחד תורם את חלקו על-מנת שהמשק יוכל להפיק את המירב.
נכון זה לא חדש אולם זה מעיק, והגיע הזמן שהמורים יקבלו ימי חופשה כפי שנהוג לגבי שאר הסקטורים ובמצטבר, לא פסח בנפרד והחופש הגדול בנפרד הכל יחד 30 ימי חופשה בשנה. כאשר כל מורה תורם 160 ימי עבודה של 8 שעות בחודש.
המשק כבר עבר לא מעט תהפוכות, משבוע עבודה של 7 ימים בשבוע, עבור לשישה, ועצור כרגע בחמישה ימי עבודה, כי ברגע זה מבשלים חברי הכנסת יום חופשי נוסף בשבוע, ואני זוכר את אבי הפועל עובד במשמרות שבועיות של שבעה ימי עבודה בשבוע ולעיתים שתי משמרות ביממה.
אז הגיע הזמן לעשות סדר אם בכפיה ואם מתוך רצון טוב, והראשונים צריכים להיות חברי הכנסת ולאחריהם המורים בבחינת נאה דורש נאה מקיים. ומציון תצא תורה.