עמוס הראל מ
הארץ מקדיש את פרשנותו השבועית לאלאור אזריה. הוא כותב:
"גם כאשר שערוריות הרכבות המושבתות והחניון הקורס מעסיקות את הציבור ואת כלי התקשורת, פרשת אזריה ממשיכה לרחף מעל הקיץ הזה. ספק אם יש היום סוגיה פוליטית טעונה יותר, המעוררת מחלוקות אידיאולוגיות ומתחים חברתיים כה חריפים. בבית הדין הצבאי של פיקוד המרכז, ב"בית הירוק" ביפו, מעידים בשבועות האחרונים עדי ההגנה. לפי הכתבים המסקרים בקביעות את המשפט, התהליך חוזר על עצמו בחלק ניכר מן העדויות: העדים מחזקים את גרסת אזריה שנשקפה עדיין סכנת חיים מהמחבל השרוע על הקרקע, תוקפים את התנהלות המפקדים בתקרית ולעתים יורים את חציהם גם כלפי הצמרת הביטחונית".
הראל מסביר את הדרמה, אשר מתרחשת ב"בית הירוק" ביפו, כמשקפת דילמה גדולה יותר, בין "חוקי המדינה" לבין "חוקי חברון". הוא כותב:
"בזמן שהמערכת הצבאית — הרמטכ"ל, הפצ"ר והמפקדים — מנסה לאכוף את הכללים הקיימים, האזרחים המעידים מטעם ההגנה טוענים שאין בהם ממש. מתנחלי חברון, שהשפעתם על החיילים והמפקדים הזוטרים המוצבים בעיר גדולה, מציגים גישה חדה ופשטנית יותר: אם יש ספק אז אין ספק ומוטב לירות קודם ולהסביר אחר כך, מאשר לסכן חיי חיילים ואזרחים ישראלים שלא לצורך".
או במילים אחרות - דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
