העולם החדש, שנכבש ע"י ספרד ופורטוגל, חולק למושבות ולתת מושבות. על-פי הסכם טורדסילס מ-1494 קיבלה פורטוגל את החלק המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כלומר, את ברזיל, וכל השאר ניתן לספרד. המושבות הספרדיות הראשונות היו "ספרד החדשה" ופרו. ספרד החדשה כללה את מקסיקו, דרום מערב ארה"ב של ימינו, את אמריקה המרכזית ומספר איים בים הקריבי. גם הפילפינים במזרח הרחוק היו חלק מהמושבה. פרו כללה תחילה את כל אמריקה הדרומית מלבד ברזיל. ב-1717 נותק חלק מפרו ונקרא "גרנדה החדשה". היא כללה את קולומביה, פנמה, ונצואלה ואקוודור של ימינו. ב-1776 נלקחו שטחים נוספים מפרו והמושבה החדשה נקראה "ריו דה לה פלטה", וכללה את ארגנטינה, פארוגוואי ואורוגוואי של ימינו.
ספרד אסרה על נוצרים חדשים עד דור רביעי להגר לאימפריה בעולם החדש, ואילו פורטוגל, שהייתה מעוניינת ביישובה של ברזיל ולא היו לה עודפי אוכלוסין כמו לספרד, התירה לנוצרים חדשים להגר ואף היו תקופות שנוצרים חדשים שנעצרו ונשפטו ע"י האינקוויזיציה נשלחו לגלות בברזיל. המדיניות של פורטוגל השתנתה בין השנים 1580 -1640 בהן התאחדה עם ספרד. נוצרים חדשים רבים בספרד מצאו דרכים לעקוף את החוק, והעובדה שממשלת ספרד חזרה והודיעה שוב ושוב על האיסור מהווה הוכחה, שהאיסור הופר. היו נוצרים חדשים שזייפו מסמכים, ברחו לפורטוגל או לצפון מערב אירופה ומשם לעולם החדש, והיו שהגיעו לעולם החדש כמלחים או כנוסעים סמויים. על כל פנים, עובדה היא שנוצרים חדשים רבים הצליחו להגר לעולם החדש. אין בידינו נתונים על מספר הנוצרים החדשים שהיגרו לעולם החדש. היסטוריונים ברזילאים מעריכים שכ-10% מתוך 180,000,000 תושבי ברזיל הם צאצאי נוצרים חדשים. לואי דה קרבז'ל שהועלה על המוקד במקסיקו סיטי בדצמבר 1596, הצהיר לפני שעלה באש, שבספרד החדשה יש יותר נוצרים חדשים מוותיקים. ממסמכי האינקוויזיציה בעולם החדש לא ניתן לקבל הערכה לגבי מספרם, אך כנראה, שמדובר במספרים גדולים.
חיים קהילתיים יהודיים בסתר
ממסמכי האינקוויזיציה ומסמכים אחרים מתברר שהנוצרים החדשים שנשארו נאמנים ליהדותם. לא כל הנוצרים החדשים היו אנוסים - הצליחו לקיים חיים יהודיים בסתר במסגרת קהילות שהתכנסו בבתים פרטיים במשך כ-200 שנים. הארכיונים של האינקוויזיציה בעולם החדש, בספרד ופורטוגל שופכים אור על המאמצים שהשקיעו האנוסים כדי לקיים את יהדותם בסתר. האינקוויזיציה ניהלה רישום מדויק של הודאות האנוסים מהם ניתן ללמוד על כך. חשוב לציין, שלא רק נוצרים חדשים מספרד ופורטוגל היגרו לעולם החדש. היו נוצרים חדשים שהיגרו תחילה לאירופה וחזרו ליהדות, ולאחר מכן היגרו לעולם החדש.
1
הנוצרים החדשים בפורטוגל היו בעלי חוסן פנימי יהודי ובקיאות במנהגים יהודיים, משום שהתנצרותם נעשתה באופן חד-פעמי וקולקטיבי, באוקטובר 1497, והם לא רק המשיכו לגור ברובעים היהודיים, אלא שמלך פורטוגל העניק להם אורכה של 20 שנים בה לא יתבעו אותם על קיום מנהגים יהודיים. רק החל מ-1536, מועד הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל, החלו המעצרים. הנוצרים החדשים בספרד, לעומת זאת, התנצרו, אומנם ברובם בכפייה, אך ההתנצרות הייתה אישית והתהליך נמשך ע"פ כ-100 שנים, והיה מלווה בטרור של כנופיות נוצריות ובפוגרומים, מה שהביא לארוזיה הדרגתית בקרב הנוצרים החדשים והקשה עליהם לשמר יהדותם, בייחוד לאחר גירוש יהודי ספרד ב-1492 וניתוק כל קשר עם יהדות ויהודים. בקיצור, היו דרגות שונות של ידע ובקיאות במנהגים יהודיים בקרב המהגרים.
2
הנוצרים החדשים הקימו בסתר בתי כנסת בבתים פרטיים שחבריהם היו מאורגנים בקהילות בכל רחבי האימפריה הספרדית והפורטוגזית. יש עדויות על שלוש קהילות במקסיקו סיטי וקהילות בגוואדלחרה, ורה קרוז ופואבלה בספרד החדשה, בשורת ישובים בגרנדה החדשה, בפרו ובלה פלטה ובאיים הקריביים, שהיו תחת שלטון ספרד. כמו-כן, היו קהילות בבאייה, ריו דה ז'נרו ובצפון מזרח ברזיל היה ריכוז של קהילות ברסיפה, בנטאל, באזור פרנמבוקו ועוד...מתוך הוידויים מתברר שהיו בקהילות רבנים ומלומדים בדת משה וחברי הקהילות היו מתכנסים כל יום אחה"צ לתפילה. חלק מהאנוסים היו נימולים. למשל, מתוך קבוצה שהועלתה על המוקד במקסיקו סיטי באחד מטכסי האוטו דה פה היו 57 נימולים.
3
אחת התופעות המרשימות ביותר הייתה ההצלחה של אנוסי העולם החדש לקיים קשר הדוק עם נוצרים חדשים בספרד ופורטוגל, בצרפת, באיטליה ובבלגיה, ועם היהודים החדשים- אנוסים שחזרו ליהדות- בצפון מערב אירופה, ואף עם הקהילות הספרדיות באימפריה העות'מנית. הקשרים הללו נתאפשרו בזכות מערכת עניפה של קשרי מסחר בינלאומיים וקשרים משפחתיים. למשל, לאנטוני דה פונסקה היו אחים באיים הקנריים, בליסבון, בצרפת ובפרנמבוקו בצפון מזרח ברזיל. באמצעות קשרים אלה נאספו כספים למטרות שונות: פדיון שבויים ממוצא יהודי מידי השודדים הברבריים, העברת כספים להולנד למימון מלחמתה בספרד, תרומות ליהודים בארץ הקודש, שיחוד אנשי ממשל ואינקוויזיציה ועוד... לנוצרים החדשים היה גם קוד סודי בו השתמשו לשמירת הסודיות של ההתכתבות ביניהם.
בארכיון של המוזאון הבריטי השתמרו מסמכים של מנדס דה קוסטה, הכתובים בקוד הסודי. נוצרים חדשים זיהו זה את זה ברחבי העולם על-ידי הנחת יד ימין על הראש, תוך כדי שיחה. היה גם נוסח של שאלה שהייתה אמצעי לזהות אדם מהאנוסים על-פי התשובה. הייתה גם עזרה הדדית, כאשר מישהו צריך היה להימלט מידי האינקוויזיציה. בעולם החדש היו נמלי סתר בהם ניתן היה לעלות על אונייה השייכת לנוצרי חדש שומר יהדות ולהימלט לאירופה. למשל, שני אחיו של לואי דה קרבז'ל, שהועלה על המוקד במקסיקו סיטי בדצמבר 1596, הצליחו להגיע לאירופה באונייה שאספה אותם במקום סודי ליד קמפיצה. אנוסים שהגיעו ממדריד או מסביליה לנמל ורה קרוז בספרד החדשה, ידעו שעליהם ללכת לביתו של פרננדו רודריגז. הם שהו בביתו מספר ימים, ורק אז המשיכו למקסיקו סיטי לביתו של סימון ואאיז, אחד מראשי הקהילה בעיר.
4
ההכרח לשמור את יהדותם בסוד מפני האינקוויזיציה הביאה את האנוסים לנקוט באמצעי הסוואה שונים:
5
ברית מילה- על-פי ההלכה הוסר העורלה. אבל, מכיוון שהאינקוויזיציה הייתה מודעת לחובת המילה וטיבה, ונהגה להפשיט את העצורים כדי לבדוק אם עברו מילה, היו אנוסים שניסו להוליך שולל את האינקוויזיציה ע"י חיתוך לאורך במקום הסרת העורלה. אבל, היו כאלה שהיו מוכנים להסתכן ונימולו.
מילוי החובות לכנסייה כלפי חוץ- אנוסים ביקרו בכנסייה והלכו למיסה ולקומוניום- אכילת לחם הקודש ושתיית יין- אבל רק מעטים הלכו לוידוי. אלה שהלכו לוידוי לא התוודו, כמובן, על יהדותם. בעת הביקור בכנסייה נמנעו האנוסים מלהסתכל בלחם הקודש כאשר קיבלו אותו, ומיהרו לירוק את הרקיק מיד לאחר היציאה מהכנסייה.
הכאת פסלי קדושים והסתרת פניהם- אחד הטכסים שהיו מקובלים במפגשים בסתר של האנוסים לצורך תפילות היה הכאת פסלי הקדושים הנוצרים. ב-23 בינואר 1639 הועלו על המוקד בלימה בירת פרו 12 אנוסים שנתפשו באשמת הכאת פסלים. מאחר שהחזקת פסלי קדושים בבתים הייתה מקובלת אצל נוצרים, נהגו האנוסים להחזיק בבתיהם פסלי קדושים לצורכי ביטחון, אבל פניהם היו מוסבים כלפי הקיר. רק כאשר ביקרו בבית נוצרים הוצגו הפסלים כשפניהם לתוך החדר.
הבכורים לכנסייה - בדרך כלל גילו לצעירים על מוצאם בהגיעם לגיל בר מצווה, אבל הם הושבעו לשמור זאת בסוד. לבכור לא גילו את הסוד והועידו אותו לתפקיד בכנסייה, כאמצעי ביטחון, וכן כדי לדעת על הלך הרוחות בכנסייה.
ממסמכי האינקוויזיציה ניתן גם ללמוד על המנהגים היהודיים של האנוסים בעולם החדש:6
הדלקת נרות בשבת ובחגים - אי-הדלקת נרות נחשבה לחטא שדינו מיתה. נשות האנוסים נהגו להסתיר את הנרות מתחת לשולחן או לכסות את החלונות בבד שחור. אבל, היו משפחות שהחזיקו נרות דולקים כל ימות השנה כדי לקיים מצוות הדלקת נרות בערב שבת וחגים מבלי להיתפש.
התכנסות לתפילה - האנוסים נפגשו בסתר כדי להתפלל. מנהג המניין קויים בהקפדה. כאשר היה צורך לזמן את המתפללים לפגישה מיוחדת, נהגו לשלוח כושי לבוש אדום ומנגן בטרבורין, להסתובב ברחובות. זה היה הסימן הסודי לבוא לבית הכנסת. הם נהגו לצום בקבוצות ולהתכנס בקבוצות כדי לקרוא בתורה. מאחר שספרי תנ"ך היו נדירים השתמשו האנוסים במזמורי תהילים מספר התהילים הדומיניקני. התפילות היו בספרדית ופורטוגזית, אבל היו מספר מלים, שנאמרו בעברית, כמו, אדוני, שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד. היו מעטים שידעו מלים נוספות כמו טלית, תפילה, טרף וטריפה. היו גם בודדים שידעו בע"פ את תפילת "שמונה עשרה". בתפילות לא הייתה הפרדה בין גברים לנשים. תפילת "שמע ישראל" נהגו להתפלל עם הרמת הזרועות או שילובם על החזה. כמו-כן, נהגו לכסות את העיניים ביד שמאל ולשים את היד הימנית על הלב, כשכיוון התפילה הוא לירושלים.
כשרות - האנוסים קיימו מנהגי שחיטה על-פי היהדות. הייתה להם סכין מיוחדת לצורכי שחיטה והם תלו את בעל החיים ברגליו לאחר השחיטה, כדי שהדם יצא. הם המליחו את הבשר, לא אכלו דגים ללא קשקשים, לא השתמשו בשומן בעלי חיים לבישול אלא בשמך זית, ייצרו יין בעצמם לצורכי קידוש או השתמשו בנוזל שהופק מפולי קקאו. לא הי להם כלים נפרדים למאכלי בשר וחלב, אבל מאכלי חזיר לא נכנסו לבתיהם.
שמירת השבת - הם נהגו להכין חמין ביום ששי, והוא הוחזק בתנור במשך השבת. לקראת שבת הוחלפו המצעים וכולם לבשו בגדים נקיים. הם פתחו את חנויותיהם בשבת, אך נמנעו מלמכור בתחבולות שונות.
יום כיפור - נקבע ביום העשירי של חודש ספטמבר. הם צמו ביום כיפור, שנקרא "יום הסליחה" או "יום הצום הגדול". בערב יום כיפור נהגו כולם לבקש סליחה מבני המשפחה ומחברים, למקרה שפגעו בהם במשך השנה. כמו-כן, היה נהוג, לאחר הסעודה המפסקת, שכללה דגים וירקות, לכרוע ברך בסדר כרונולוגי לפני אם המשפחה או הסבתא כדי לקבל ברכה. הבנים בורכו שיהיו כאברהם, יצחק ויעקוב, והבנות- כשרה, רבקה רחל ולאה. ביום כיפור נהגו להתפלל כל היום בבית כנסת סודי, וכדי שלא יחשדו בהם, היה נהוג לעשות הפסקה בצהריים, והמתפללים יצאו לטייל בעיר.
פסח - לקראת פסח נהגו לקנות כלים חדשים. הדבר לא עורר חשד מכיוון שהיה שהשתמשו בכלים מחרס, שנשברו בקלות. הנשים נהגו לאפות את המצות בעצמן. הן היו עגולות ונקראו "טורטאס". לפני הארוחה אכלו חסה, מרור וצנונית. לא היו להם הגדות והם קראו מהתרגום הלטיני של התנ"ך על יציאת מצרים. מנהל הסדר לבש בגד לבן. החג נמשך 7-8 ימים.
פורים - לא נחשב לחג שמח בעולם החדש. האנוסים חשו הזדהות עם אסתר ומרדכי ויהודי פרס ומדי, שסבלו מרדיפות ע"י המן. מלך פרס לא ידע שאסתר יהודיה, והיא צמה 3 ימים לפני שפנתה אליו בשתדלנות לטובת היהודים. האנוסים קיימו את צום "תענית אסתר", והשתמשו במהדורה הלטינית של ספר אסתר, לצורך הקריאה בספר.
תשעה באב - האנוסים נהגו לצום בחודש יולי את צום ט' באב, לזכר חורבן הבית הראשון והשני. הם נמנעו מאכלת בשר ועופות במשך 3 שבועות לפני הצום.
סוכות - החל מאמצע המאה ה-17 חדלו לחגוג את החג, מחשש להיחשף.
ראש השנה - לא קויים.
חנוכה - הם נהגו להדליק נרות בחנוכייה במשך 8 ימי החג, לזכר ניצחון המכבים וטיהור בית המקדש.
נישואים - האימהות או הסבתות היו אחראיות להסדרת הנשואים. העדיפות הראשונה - לפני אהבה - הייתה עם משפחת אנוסים. אבל, היו הרבה מאוד נשואים בתוך המשפחה כדי להבטיח שמירת הדת. במשך שנים לא מעטות היה קשר קבוע, באמצעות שליח, בין איטליה וחלקים אחרים של אירופה ואפילו האימפריה העותמאנית, כדי לספק חתנים וכלות לאנוסים בעולם החדש. חלק מהחתנים היו נימולים, כפי שהתברר ממסמכי האינקוויזיציה.לאחר ליל הנשואין לא נהוג היה לקיים יחסי מין, כדי שהכלה תתנקה מדם הבתולין. בעלים ונשים לא נשאו אותם שמות משפחה.היה מנהג שמקורו מספרד מ-1480, לאמץ את שם המשפחה של הסבא או הסבתא של אחד ההורים. תפריט ארוחת הנשואין כלל, בין השאר, עוגת דבש.
מנהגי קבורה ואבלות - כאשר אדם נפטר הסבו פניו אל הקיר, רחצו אותו במים חמים ועטפו אותו בבד ליינן שהיה מיובא, תחילה מרואן שבצרפת ואח"כ מהולנד. הבד נארג במפעלים שהיו שייכים לאנשים ממוצא יהודי. מנהג קריעת הבגד היה מקובל בקרב האנוסים. לאחר קבורת המת אכלו ביצים קשות ללא מלח. הביצים סימלו את מחזור החיים, והעדר מלח בא להדגיש את מרירות האובדן. האנוסים קיימו את מנהג ה"שבעה", ובמשך ימי השבעה נהגו להפוך את המראות לכיוון הקיר ולרוקן את כדי המים, כדי לסלק רוחות רעות. במשך השבעה נהגו קרובים וידידים להביא אוכל. קדיש נהגו לומר 3 פעמים ביום במשך 11 חודשים במסגרת מניין.
אמונה בבוא המשיח - כמובן, שהם לא האמינו בשילוש הקדוש ולא בישו המשיח. הם היו חדורים באמונה שכאשר המשיח בן דוד יבוא הם יוושעו ויוכלו לחיות בשלום ושלווה על-פי אמונתם.
צומות ותפילות לבקשת מחילה - לאנוסים הייתה תחושת אשמה כבדה על בגידתם ביהדות. הם נהגו לצום תכופות וחיברו נוסח תפילה מיוחד לבקשת סליחה ומחילה מאלוהי ישראל.
מה הביא להתפוררות הקהילות הסודיות:7
מספר גורמים הביאו להתפוררות הקהילות הסודיות ולירידה בשמירת היהדות. הגורם הראשון היה מחסור ברבנים, מלומדים ומורים שבקיאותם ביהדות הייתה תנאי לשמירת היהדות במסגרת קהילתית לאורך הדורות. כל עוד נשמרו הקשרים עם קהילות האנוסים לשעבר באירופה ועם הקהילות של יהודי ספרד באימפריה העותמנית, ניתן היה לקבל ספרים ביהדות והדרכה. אבל במהלך המאה ה-18 נותקו הקשרים, בהדרגה, כתוצאה מהעדר קשרים משפחתיים ועסקיים, ובדור הרביעי הידע שהועבר במסגרת המשפחה הלך והידלדל. כמו-כן, החיים תחת הלחץ הבלתי פוסק של האינקוויזיציה הביאו לירידה משמעותית בילודה בקרב משפחות האנוסים, שלא רצו לחשוף את ילדיהם לאימי האינקוויזיציה. כתוצאה מכך הייתה ירידה במספר חברי הקהילות. הגורם השלישי היה התגברות נשואי התערובת. היו לכך מספר סיבות.
השאיפה לשמור על מנהגי היהדות הביאה לנשואי קרובים, ומספר דורות של נשואי קרובים הביאו לירידה בפוריות, ותריבוי מקרים של ילדים לא נורמלים בעיה נוספת הייתה מחסור בכלות יהודיות.מספר הרווקים עלה על מספר הרווקות, והמאמצים לייבא כלות מאירופה לא עלו יפה. כלות מעטות הסכימו לבוא להיכן שיש אינקוויזיציה. הגורם הרביעי היה הירידה בהיקף הפעילות של האינקוויזיציה. הרדיפות חיזקו את הדבקות ביהדות, ודווקא הירידה ברדיפות החלישה את הדבקות ביהדות. בהעדר לחצים מצד האינקוויזיציה, גברה ההתערות של הנוצרים החדשים בחברה הנוצרית, וההתעשרות של רבים מהם הפכה אותם לשידוך ראוי. הנשואים המעורבים התגברו ועמם נחלשה הזיקה ליהדות.
אבל, כפי שמתברר בשנים האחרונות, מההתעוררות בקרב צאצאי האנוסים והחיפוש אחר שורשים יהודיים, היו משפחות שהמשיכו לדבוק במנהגים יהודיים במשך 500 שנים.
