9/11 שינה את העולם. הוא לא הכניע אותו. הוא נטע אותו לתוך מרחב של פרופורציות שלא היו ידועות לו עד לאותו יום. ממדים של צבאות היו לפני חמש עשרה שנה, מודדים של כוח. פוטנציאל הרומח החץ והחרב, רעמות סוסי הקרב ופרסותיהם, האש של חימוש ביבשה באוויר ובים ומן החלל, היו על המאזניים בהם שקלו מעצמות משקלה של הבכורה בחבלי ארץ, בגלובוס. הקדמה המדעית, התחכום הבנקאי, הכלכלה המורעבת כמפלצת שאי-אפשר להשביעה, היו קווי האורך והרוחב של העוצמה, נקודות הזינוק לגבהים, אסדות הקידוח הקדחתניים למעמקים. אלה היו הפרופורציות. העושר והעוני, העוצמה ואוזל היד, אנרגיות החידוש וההמצאה מכאן, לאות העצלות המעולפת בחום תמידי מזה. כך נראו בפרספקטיבות עליהם ציירה המציאות את דמותה. ההיסטוריה כתבה מאזנים בניצחונות ובתבוסות, סימנה את נוכחותה בגבולות ובאזורי חסות והשפעה, עד שב 9/11 2001 קרסו מגדלי התאומים הגאים ופחד אימים מפני מפגעים בודדים שאידיאולוגיות הזויות הושיבו בתאי הטייסים של מתאבדים שנולדו בפלנטה הזאת לפלנטה אחרת, מוטטה את כל הפרופורציות הנושנות אבל לא יצרה אחרות שמוח אדם יכול היה לעמוד על הקוהרנטיות שלהן.
זה לא טרור. טרור היה תמיד. המהפכה הצרפתית בשלהי המאה השמונה עשרה רק נתנה לה שם. זה לא מעטים מול רבים, פרטיזנים או כנופיות, לאומנים או ניהיליסטים שתקפו משטרים ומאין להם כוח הם זרו פחד שילך לפניהם ויכבוש מה שאין בידיהם פיזית יכולת להכריע. ב9/11 סימנו מטורפים את הסדר העולמי כולו. לא את אמריקה, אלא אם כן מאמריקה חשובה כמטפורה של העולם כולו. זה לא הנצרות, אלא אם כן הנצרות גם היא איננה אלא מטפורה לכל הדתות כולן הנעות סביב כוכבי אמונות ותיקון עולם על-פי דרכן. 9/11 זה חוצנים שהפילו שני בניינים כדי לערער את יסודותיהם של כל המבנים בעולם היכולים לשאת את כל המסות המצויות אבל לא את המסה של כפירה מחוצפת בחוקי טיבו של העולם.
חביות נפץ
הארסנלים של אטום בהנגרים הסודיים של ארצות הברית וברית המועצות לשעבר היכול להפוך תבל רבה לתוהו היו למחסני גרוטאות כששניים שלושה מטוסים אזרחיים בלתי חמושים המסו את שלדי הפלדה של מגדלי התאומים וקראו תיגר על הגאווה שבנתה לעצמה מקדש של פנטגון . העולם נשאר חמוש מן המסד שלו עד לטפחותיו ערום ועריה מכל נשק ומגן וההזיה חגגה את קריסת האנושות השפויה לדורותיה ששני גורדי השחקים התאומים היו לשלדי רוחה.
אין איש בעולם היודע עדיין איך להתמודד עם האימה שאין לה שפה ידועה שאין לה דקדוק מוכר שאין לה עבר כי כל ההתמודדויות הן על-פי הפרופורציות שהיו שליטי הפרספקטיבה עד ל9/11 אלפיים ואחת. עדיין מפילים על שכונות אזרחיות של ערי סוריה חביות נפץ פרימיטיביות ומטוסים של טרום 9/11 מפציצים ארץ על יושביה כאילו סטלינגרד ודרזדן והירושימה הן עדיין כאן, כאילו לא הזיה מטורפת הפילה את מגדלי התאומים, ועדיין מעריצים את סוכני כוח הברוטלי הנושן כאילו הם יוכלו למה ששום אדם לא יוכל עד שההזיה תתבהר, יפצחו את הקוד שלה, יכירו אותה מבפנים, ויכניעו אותה כדי להמליך מחדש את ההיגיון של הקיום האנושי עלי אדמות.
אין אלטרנטיבות
היו שהתחילו להבין ואמרו כי דעי"ש היא אידיאה ואי-אפשר להיאבק באידיאה בתותחים. אבל דעי"ש איננה אידיאה. היא קץ כל האידיאות. היא אינה חותרת למה שהיא אומרת שהיא מושבעת לחתור, אינה מאמינה למה שהיא מצווה על מאמיניה להאמין, אינה רוצה לכבוש את העולם כדי לשלוט בו אלא כדי לעלות איתו בסערה אל השמים בהם היא כופרת.
היא תיכשל. היא תחדור בתאים רדומים לתוך הרקמות של ארצות ועמים ותפיל קורבנות שיזעזעו את הדמיון עד חורמה, היא תספוג מפלות כי אי-אפשר שלא להיאבק בה בכל אמצעי גם אם אין אמצעי יעיל הידוע כאולטימטיבי, אבל היא תכלה את היותה, היא תשרוף את עצמה עד אפר ותיעלם, אם ובתנאי שהעולם יידע כי עליו לדבוק במידותיו שקיימו אותו מאז נברא ואין מידות אחרות לקיימו, אין חלופות, אין אלטרנטיבות, ועליו להיאבק מול הטירוף ולהחזיק מעמד באורך רוח שאינו פוטר את הנחישות להילחם אבל המקיים את האמונה כי סוף דבר בטוב העולם נידון.
לכן, 9/11 הוא יום בו ראוי להעלות על נס את הקברניטות היודעת כי אי-אפשר לעשות את סוריה מודל למלחמה בטירוף של 9/11, בהנהגה הסופגת את האכזבות של אובדי עצות היום מפני שהם דבקים בעצות של תמול שלשום, המוכנה להישבע כי העולם יתעשת, כי ישוב וימצא את הנשימה החיה על החמצן ואינה מאמינה לרגע כי עליה להתרגל לנשימה של חנקן.