בין יום ההולדת ומרצה הבלתי נלאה של דניאל ארם בת ה-96 פחות יום, לבין ירית הפתיחה של כהונתו של הקונכ״ל החדש, עידכון נוסף מבורלי הילס והפרויקט של בני אלג׳ם.
אלג׳ם, בעליו של ההילטון, קיבל את אישור הבוחרים לבנות שלושה בניינים על שטח ההילטון. המלון עצמו שופץ ושודרג (בעלות של כמאה מיליון דולר), והוא יושב במרכז שטח משולש.
בקודקוד המשולש מסתיימת בניית הוולדורף אסטוריה. אנשים מצפים בכליון עינים לדעת האם יוזמנו לפתיחה בשנת 2017.
במשרדיו של אלג׳ם בסנטצ׳ורי סיטי נבנה אגף שלם הכולל מסדרון וחדרי המלון. מי שהיה בבתי המלון המפוארים במזרח הרחוק יוכל לתאר את הפאר של החדרים, את תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר כמו גם לחומרים בהם השתמשו. אני הוקסמתי מהעובדה שלא ציפיתי לפתוח דלת משרדית ולמצוא עצמי בעולם אחר, ממש כמו בסרטים. או אולי כמו עליסה בארץ הפלאות.
בנוסף לוולדורף אסטוריה, ניתן גם היתר לבנות שני בניינים רבי קומות, גבוהים יותר מהבניה המותרת בבורלי הילס: בניין אחד בן שמונה קומות ובנין שני בן 18 קומות.
אלג׳ם מבקש מתושבי העיר לאשר לקחת את שמונה הקומות ולבנות אותן מעל 18 הקומות, או בניין המתנשא לגובה של 26 קומות.
יהיה זה הבניין הגבוה ביותר בעיר, ״גורד שחקים״ בממדי בורלי הילס.
אלג׳ם, שהשקיע בעבר כסף רב לשדרג את ההילטון, מסתכל קדימה. הוא רואה את בורלי הילס מוקפת בהתחלות וסיומי בניה, והוא יודע שבכדי להיות תחרותי ולהמשיך להוביל, חייבים להשקיע היום במחר.
כמובן שהחסכון בבנית בניין אחד במקום שניים והתוספת הכספית האדירה ממחירי דירות עם נוף של כל לוס אנג׳לס לא נעלם מעינו. הוא לא הגיע לאן שהגיע שלא בכדי.
זו בדיוק הנקודה. אלג׳ם מציע מעין מגדלור שיהווה מוקד תשומת הלב של כל מי שמגיע לעיר ממערב. ״גורד שחקים״ המתמר לשמיים ומקבל בברכה את פני הבאים לאחת הערים המפורסמות בעולם.
וולדורף אסטוריה, רשת הידועה בכל העולם (ישנו גם מלון בירושלים, מרחק הליכה מהכותל) כבר צופה על העיר, ועתה כולם יצפו לעבר אותו בניין מגורים.
ובמרכז, ההילטון האגדי. המלון מעסיק למעלה מ-700 עובדים. במלון נערך כל שנה טקס הגודלן גלובס (כדור הזהב) בו צופים מיליוני אנשים. אל המלון מתקבצים אלפי אנשים מהעולם כולו, מקבלי החלטות ויועציהם, לכנס השנתי של מילקין.
לאלג׳ם חזון, והוא פועל ללא הפסקה לחזקו. דקה אחת אינה משעממת, שכן בימים אלו ממש תוקפים אותו ללא הרף. איש עסקים מסין, אחד מעשירי העולם (הונו נערך בכפליים או יותר מהונו של אידלסון), הגיע לעיר ונחוש בדעתו להתחרות באלג׳ם.
מלחמת גוג ומגוג, מלחמת המיליונר מול המילארדר, כפי שכינה זאת בלומברג.
מלחמת גולית בדוד. דוד המקומי הוא איש עסקים ממולח, אך אחד משלנו, אחד שגם תומך בכולנו באופן קבוע ושהוא חלק מהקהילה המקומית, מול גולית הרגיל שלפיו ישק דבר והידוע בתור איש עסקים חסר רחמים.
הקרבות כרגע בעצומם, והדם מותז לכל עבר. מודעות עמוד שלם בכל העתונים התוקפות את אלג׳ם. קרבות משפטיים על כל פסיק ונקודה (האם מותר להשתמש במילה "גורד שחקים,״ מה ההיקף המדויק של הגינה - או הפרק - שתחליף את הבניין שיבנה על גבי, במקום לצידו, של הבניין השני, באיזה מלל להשתמש בחומר הבחירות, וכו׳ וכו׳, ממש ללא הפסקה).
דבר אחד ברור לי: למי שיש זכות בחירה בעיר, ראוי להצביע עבור הפרויקט של אלג׳ם. עבור המחר, אך גם עבור היום. שכן אנחנו יודעים מה פרוש להיות מאוים על-ידי גולית.
אצביע, ובעשור הקרוב קרוב לודאי שלא אשמע מאלג׳ם. אך דבר אחד אני יודע בודאות, כפי שהיה בעשור הקודם: מדי שנה בשנה, בימים הנוראים, ביום הכיפורים או בערבו, אלג׳ם שואל את אבי - ״מה שלום ארי? נא תמסור לו את איחולי.״
מבינים אתם מדוע חייבים לתמוך ב״אחד משלנו?״ שכן מי שתוקף אותו, תוקף למעשה את כולנו!.
ואולי נמצא למדים מכאן דבר או שניים.