השבוע, אגב תרעומת שהביע בפניי לקוח שנדרש, לפי החלטת מזכירות בית משפט, להפקיד אלפי שקלים כעירבון להבטיח הוצאות הצד השני, אם ייכשל הוא בערעורו נזכרתי באגרת משפט הנמוכה שהייתה נהוגה, לפני שנות דור, בהיותו סטודנט, בשנתי הראשונה בפקולטה למשפטים, אותה נדרשו לשלם העותרים לבג"ץ. אותה שנה - בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת - נדרשו העותרים לבג"ץ לשלם אגרה בהגישם עתירה לבג"ץ בגובה של 25 לירות בלבד.
התפישה ששלטה אז בכיפה הייתה, כי שערי בתי-המשפט, בכלל ושערי בג"ץ, בפרט חייבים להיות פתוחים ונגישים לכל. הגישה הרווחת, אותם ימים, הייתה, כי אין לחסום זכות הגישה לערכאות בפני מי שיש להם עילת תביעה,
אולם אין מזומנים בכיסם. מאז זרמו מים רבים בירדן ותפיסת עולם ליבראלית ומתקדמת זו נסוגה אחור, נסיגה מהותית ומשמעותית. הלירה הישראלית, הוחלפה בשקל הישן, בשנת 1980 והשקל הישן הוחלף בשנת 1985 בשקל חדש, הנוהג כמטבע עובר לסוחר, עד ימינו אנו. כיום, גובה אגרת משפט הנדרשת בהגשת עתירה לבג"ץ הינה 1,800 שקלים.
מי שמבקש להגיש תביעה כספית לבית משפט שלום או מחוזי, נדרש לשלם 2.5% מסכם התביעה, כאשר מחצית מסכום זה עליו לשלם, באופן מיידי, עם הגשת התביעה ומחציתו השנייה של סכום זה, יש לשלמה עד 7 ימים לפני הדיון, כשסכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה, ממועד הגשת התביעה לבית המשפט ועד יום תשלום המחצית השנייה של אגרה זו, בפועל. לגבי שאר ההליכים המשפטיים, לרבות הליכי ערעור, קבע מחוקק המשנה, סוגי אגרות שונים, שלא נפרטן בשל אי-היכולת לפרט כולם ברשימה זו.
דיינו, אם נציין, כי בעוד שבבתי-משפט, שאינם דנים בענייני משפחה, פטורים הליכי הביניים מתשלום אגרה הרי בבתי-משפט למשפחה, מחויב כל הליך ביניים באגרת משפט.
ניתן, כמובן, לנקוט בהליך של בקשת פטור מתשלום אגרה, בדרך של דחיית תשלומה, עד למתן פסק-דין סופי, בתום ניהול המשפט. הליך זה הינו הליך מסורבל, ממנו יכולים ליהנות רק מי המצויים על גבול עוני ממשי. מי שאין מזומנים זמינים תחת ידו, אבל יש לו בית לדור בו וגם/או יש לו מכונית לנסוע בה, דרך כלל, לא יצליח בהליך של בקשת פטור התשלום אגרה, לקבל פטור מבוקש ומיוחל זה מתשלום אגרת משפט.
דומה עלינו, כי במסגרת הסבסוד שמסבסדת המדינה מוצרי מזון בסיסיים, יש לסבסד גם תשלומם של אגרות משפט הנדרשות לתשלום, בעת נקיטת הליכים משפטיים מסוימים בבתי-משפט. הזכאות לקבל סעד משפטי וזכות הגישה לערכאות,
הינן זכויות יסוד, המצדיקות סבסוד תשלומי גובה אגרת משפט, כדי שהליכי משפט והגישה לערכאות יהיו נגישים לכל.
רבים כותבים מאמרים מלומדים ומרתקים על-אודות זכות הגישה לערכאות. גם שופטים ושופטות מוצאים עניין רב, בהרחיבם דברים בסוגיה זו, בפסיקותיהם. כל זאת נכון - בעיקר - בכל הכרוך בתשלום בהוצאות משפט, במקרים של הגשת בקשות לביטול פסקי-דין שניתנו, במעמד צד אחד ובבקשות להארכות מועד שונות, המוגשות בידי בעלי דין, חדשים לבקרים, לבתי-המשפט.
בכל הקשור לפטור מחובת תשלום אגרת משפט או קביעת אגרת משפט מופחת לבעל-דין, זה או אחר שאינה על דרך בקשה לפטור מאגרה, מחמת טענת עוני, הרי קצרה ידם של שופטים ושופטות מלסייע, בשל העובדה שהמחוקק אינו מעניק להם, כל יכולת ודרך סלולה לפעול, בתחום זה.
לאחרונה עלתה הצעה לחיוב מגישי תביעות ייצוגיות בתשלום אגרה. כיום, הליך הגשת תביעות ייצוגית פטור כליל מחובת תשלום אגרת משפט. הטענה הנשמעת הינה, כי הפטור הגורף הניתן למגישי תביעות ציבוריות, מעודד הגשת תביעות סרק לבתי-המשפט וגורם לבזבוז זמן שיפוטי יקר, שניתן להקדישו להליכים משפטיים אחרים.
בכל הכבוד הראוי לטענה זו, הרי אין מקום
"לשפוך התינוק יחד עם מי האמבט". התרופה למניעת הגשת תביעות ייצוגיות שהינן תביעות סרק, על פניהן, הינו בהטלת הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי-דין מוגברים, על מגישי תביעות סרק אלה, עובר לדחייתן בידי בתי-המשפט. הפתרון לכך אינו בדרך של חסימת וסגירת דלתות בתי המשפט, בפני מגישי תביעות ייצוגיות מוצדקות שהמגישים אותן, אינן משופעים באמצעים. הטלת חובת תשלום אגרה, בעת הגשת תביעות ייצוגיות, תפגע בציבור עת תמנע אפילו הגשת תביעה ייצוגית אחת, שהגשתה וקבלתה תיטיב עם הציבור כולו.
כל עוד לא תשנה המדינה מדיניותה בקשר לחובת המבקשים לקבל סעד משפטי בבתי-המשפט, בתשלום אגרות משפט, בעת נקיטת הליכים אזרחיים, על-ידם, בבתי-המשפט, תישאר ותיוותר זכות התביעה, בהליכים שכאלה, אך ורק בידי מי שהממון מצוי בידם. מדינה שטרחה והקימה - סופם של דברים - מוסד מפואר דוגמת הסנגוריה הציבורית, מן הראוי שתסבסד עלויות תשלומי אגרות המשפט הנדרשות ממי המבקשים למצות זכויותיהם בבתי-משפט ובבתי-דין.
אין כל סיבה להפלות, לטובה, מגישי הליכים פליליים - דוגמת מי המגישים קובלנה פרטית או מי המגישים ערעורים פליליים - אל מול מי הנוקטים הליכים אזרחיים דומים או זהים, לחלוטין. אין כל סיבה להפלות, לרעה, מי הנוקטים בהליכים אזרחיים, אל מול מי הנוקטים בהליכים פליליים דומים או זהים, שעה שמי שנוקטים בהליכים אזרחיים אלה, מחויבים בתשלום אגרות משפט בסכומים ניכרים, בגין נקיטת הליכים אזרחיים אלה, על-ידם.
