מאז העלה טראמפ את מועמדותו, השמאל הישראלי נלחם בו בשצף קצף יותר אפילו מאחיהם בארה"ב - ולמי שמנסה לעמוד על הסיבות לכך, התשובות הינן פשוטות בתכלית. השמאל בארץ חיכך ידיו בהנאה מרובה למראה הקרע בין אובמה לנתניהו (ולא חשוב להם בכלל אם לאירן תהיה פצצת אטום או לא...). והם יודעים שגישתו האגרסיבית של טראמפ לאלימות האיסלאמית ולטרור, תקרב אותו להשקפות של נתניהו...זהו האיום הגדול ביותר על השמאל... ומכיוון שהפלשתינים הינם תומכי טרור אקטיבים ומוכרים ככאלה, גישתו של ממשל בראשות טראמפ לא תהיה מרובת ויתורים או עם לחץ על ה
ממשלה הימנית בישראל להפסיק את ההתנחלויות ולוותר לאבו-מאזן.
מבחינת התפישה האידאולוגית, טראמפ הוא אנטי שמאל. הוא נגד תשלומי רווחה מוגזמים, בעד לחץ על מובטלים למצוא עבודה, נגד מהגרים לא חוקיים (מבחינה זו הוא ממש "אכזר" הוא רוצה לבנות חומה בגבול לעצור מסתננים...ממש כמו המשטר הנורא של ביבי נתניהו...), טראמפ לא מכיר יותר ב"הפליה מתקנת" להיספנים ולשחורים, ודורש ברורו ת שהם יהיו חלק אינטגרלי באוכלוסייה. ולבסוף, שומו שמיים לדרישת טראמפ - לדרוש הצהרה מכל מהגר מוסלמי לארה"ב שהוא אינו בעד השלטת השריעה בארה"ב. השמאל לא מבין מדוע "אדם חשוך וממש פשיסט" כטראמפ מיכול לבטל בהבל פיו "חוקים איסלמים נאורים" הטוענים לכריתת ידים ורגלים, דיכוי נשים וילדים ועונשי סקילה באבנים לנואפות...
האם הילרי היא המענה?
מצד שני ראו את המועמד(ת) המעודפת עליהם. אישה לבנה, אליטיסטית ומנוכרת, שקידמה את כל המהלכים המדיניים השגויים של בראכ אובמה, פעלה ברשלנות פושעת ממש בענייני אבטחת מידע וביטחון, אישה חולה, שנכנעה בבזיון לבעל בוגדני, ואשר תומכיה העיקריים הם מיטב הטייקונים של ארה"ב,
הילרי קלינטון הפכה פתאום ליקירת השמאל הצדקני והצבוע, ליקירת ה- BDS- בעיקר נוכח השינאה לטראמפ המוכיח לכל מיום ליום שהוא בהחלט מסוגל לזכות בבחירות ולהפוך סידרי עולם "ליברלים" שהביאו את כלכלת ארה"ב ואת תושביה למשבר מתמשך.
בסיכום, טראמפ מסוכן עבור הממסד הליברלי-שמאלני כי הוא פרגמטיסט שאינו נושא בכל דגל אידאולוגי שהוא ויכול לפיכך להצליח ולקבור כמה "רפורמות" שכשלו. זהו אגב הפחד העיקרי גם של השמאל בישראל הרואה את הצלחתה של הממשלה פה הפועלת גם היא ללא כל אידאולוגיה מוצהרת - אלא רק לפי המתרחש בשטח - ואם יבוא מי שיבוא להוכיח אותי על הכשל בחוסר אופק מדיני לממשלה -אוכל להצביע לו על ההתרחשויות במזרח-התיכון, באפריקה ובאירופה, ולשאול כיצד ניתן כיום לתכנן "אופק מדיני" בתוהו ובוהו הפוליטי בעולם.
