העורב והזרזירה, או להפך
ביל קלינטון איבד את רישיון עורך-הדין שלו כיוון ששיקר בעדותו לסנאט בפרשת מוניקה לווינסקי. הילארי, אשתו, חביבת השמאל הישראלי והאמריקני, ידועה מאז ומתמיד כאשה לא-אמינה, והיו שמועות שעמדה מאחורי התנהגות המשפחה בפרשת קליר-וואטר, כשביל היה בכיר ואחר כך מושל ארקנסו.
התמוטטותה בטקס האזכרה לחללי אחד-עשר בספטמבר מאפיינת מאוד את דרכה - אי-אמירת האמת וגם לא כשהילארי מסתבכת. בני-הזוג קלינטון הולמים זה את זו במובן הזה כמו הזרזיר והעורב במשל התלמודי הישן.
מפואר
בראשונה במחקר הארכיאולוגי הצליחו חוקרים לשחזר בוודאות גבוהה מרכיבים אדריכליים, ששימשו במפעל הבנייה של בית-המקדש השני ושל חצרותיו, בזמן שלטונו של המלך הורדוס (37 עד 4 לפני הספירה). השחזור הוא של רצפות מעוטרות בצבעים שונים ודגמים גאומטריים, ששימשו כנראה בסטאווים, שהקיפו את מתחם המקדש ואולי גם במבנים חשובים אחרים וברחבות הגדולות, שבהם נאספו עולי הרגל הרבים שהגיעו אל בית-המקדש.
במפעל סינון העפר מהר-הבית, הנערך בגן הלאומי עמק צורים, על-ידי חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן ובמימון עמותת עיר דוד והקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל, התגלו כ-600 אריחי ריצוף צבעוניים מאבן. כמאה מהם תוארכו בוודאות לימי הבית השני, בהתבסס על מידותיהם התואמות את תקן הרגל הרומית (שאורכה 29.6 ס"מ) ועל מקבילות מארמונות הורדוס במצדה, בהרודיון, ביריחו ובאתרים נוספים. כמו-כן, מתבסס התארוך על רצפות דומות, שהתגלו בארמונות ובווילות מפוארות באיטליה, מבנים המיוחסים אף הם לימי הורדוס.
אריחי הריצוף נוצרו מסוגי שיש ואבנים צבעוניות שרובן יובאו מרומא, מאסיה הקטנה, מטוניסיה וממצרים. הם נוסרו ונחתכו בצורות גאומטריות שונות.
באחרונה הצליחה פרנקי שניידר, חברת צוות החוקרים של פרויקט הסינון ומומחית לחקר רצפות מעוטרות בעת העתיקה, לשחזר כמה מהדגמים המפוארים, שעיטרו את חצרות הר-הבית ואת אגפיו. במאמר על הממצא, מסבירה שניידר, "השחזור נעשה בעזרת כלים מתמטיים ועל יסוד המקבילות ממפעלי בנייה של המלך הורדוס באתרים אחרים". לדבריה, "סגנון הריצוף אוֹפּוּס סֵקטִילָה - 'מעשה חיתוך' בלטינית - היה יוקרתי ביותר, והועדף על פני רצפות הפסיפס הרגילות".
"עד עתה הצלחנו לשחזר שבעה דגמים פוטנציאליים של הרצפות המפוארות, שעיטרו את מבני הר-הבית", אומרת שניידר, "הרצפות הללו הותקנו, כנראה, על-ידי אומנים זרים מרומא, ששלח הקיסר אוגוסטוס לידידו המלך הורדוס, שבנה מחדש את הר-הבית במאה הראשונה לפני הספירה".
היא מציינת, "הדגמים ששוחזרו עד כה כוללים תשליבים של ריבועים, של משולשים, של דגמים דמויי כוכב, של דגם דמוי שבשבת ועוד, כשהם עשויים מאריחים מנוסרים ומוחלקים היטב, שהותאמו זה לזה בדייקנות רבה מבלי שניתן היה להחדיר אפילו להב של סכין חדה ביניהם". היא משערת שבהמשך המחקר ישוחזרו דגמים נוספים.
צחי דבירה, יזם ומנהל שותף של פרויקט סינון העפר מהר-הבית, הסביר שכל המחקרים הקודמים לא עסקו עד עתה בסוגי הרצפות שהיו בהר-הבית ובמקדש. את הרעיון ששטחים נרחבים בהר-הבית בתקופת בית-המקדש השני רוצפו בשיטת אופוס סקטילה, העלה בראשונה בשנת 2007 הארכיאולוג אסף אברהם, המנהל כיום את הגן הלאומי סביב חומות ירושלים ואת הגן הלאומי עמק צורים מטעם רשות הטבע והגנים. הצעת אסף התבססה על תיאוריו של יוספוס פלאוויוס, לצד הצגת עדויות ארכיאולוגיות נוספות המחזקות השערה זו הועלתה הצעה כי ייתכן שהספרות התלמודית משמרת גם היא זיכרון לאופיין המפואר של הרצפות בהר-הבית באזכור שורות של אבני שישא, כוחלה ומרמרא, שבהן נבנו חלקים מהמקדש (מסכת סוכה נ"א ע"ב; בבא בתרא ד', ע"א).
ד"ר גבריאל ברקאי, יזם ומנהל הפרויקט: "כעת, באמצעות כישוריה המתמטיים של פרנקי שניידר, הצלחנו לשחזר את הדגמים עצמם. זו הפעם הראשונה שאנחנו יכולים לראות במו עינינו את פאר הרצפות שעיטרו את המקדש ואגפיו לפני כאלפיים שנה. בהקשר של בית-המקדש שבנה הורדוס, אומרת הגמרא ש'מי שלא ראה את בניין הורדוס - לא ראה בניין נאה מימיו'. אנחנו אומנם לא זכינו לראות את בית-המקדש בתפארתו, אבל כעת, עם חשיפת הרצפות המיוחדות הללו, אנחנו מצליחים לקבל - ולו מושג קטן, על מאפיין אחד מן הפאר של בית-המקדש השני".
לפני כ-15 שנה חפר הוואקף המוסלמי, באופן בלתי-חוקי, בהר-הבית, וסילק את העפר לערימות שפך במזרח ירושלים. ארכיאולוגים מאוניברסיטת בר-אילן, ד"ר גבריאל ברקאי ויצחק דבירה, יזמו את הצלת הממצאים. רשות הטבע והגנים הלאומיים הכירה בחשיבות הארכיאולוגית של העפר והעמידה שטח בגן לאומי עמק צורים, ומזה כתריסר שנים מתבצע מפעל חינוכי וחברתי ענק, שהשתתפו בו, עד עתה, יותר ממאתיים אלף מתנדבים מכל שדירות החברה בישראל ומכל רחבי העולם. את המפעל מממנת ומנהלת עמותת עיר דוד. המתנדבים מסננים את ערימות העפר, בפיקוח ארכיאולוגי הדוק. הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל מממנת את חקר הממצאים. עד כה העלו המתנדבים שפע של ממצאים ארכיאולוגיים רבים ויקרי-ערך, מהם ניתן ללמוד על הר-הבית ועל שהתרחש בו במהלך ההיסטוריה. בין היתר, התגלו גם אריחי ריצוף צבעוניים מתקופות שונות.
כמה?!
חמישה טריליוני דולר הוציא הממשל האמריקני עד כה במלחמותיו בעירק ובאפגניסטן, שאינן נוטות להסתיים - קובעת ד"ר ניטה קראופורד, פרופ' למדעי המדינה באוניברסיטת בראון האמריקנית.
החוקרת סיכמה את הוצאות של מחלקות הממשל האמריקני ואת ההוצאות, הנדרשות לשיקום חיילים משוחררים, פצועים, נכים ושאירי הנופלים במלחמות, והגיעה ל-1.7 טריליון דולר עד 2053.
קראופורד חישבה גם את הריבית, שמשלם הממשל האמריקני על חובותיו בגין המלחמות הללו, שיגיעו ל-7.9 טריליוני דולר בשנת 2053.
נגן קתרוס
בסוף ימי הבית השני הפכה הכהונה הגדולה לחפץ, שנמכר לכל המרבה במחיר. למרות זאת, גם ככהן, התרגשתי לקרוא, שבחפירות בירושלים נמצאה משקולת, הנושאת את שמו של הכהן הגדול ממשפחת קתרוס. השם הזה נחרט גם על חרס, שהתגלה בחפירות ב"בית השרוף" מחורבן הבית.
המשקולת נמצאה בחפירות, באתר בית-הכנסת "תפארת ישראל", שהחריבו הכובשים הירדניים בשנת תש"ח.
ארטילריה מוסעת
האמריקנים משתמשים במטולי-רקטות (מטל"ר) מ-142, המוסעים על משאיות, כדי להפגיז את מטרות דאעש במוסול שבעירק ובראקה שבסוריה.
המטל"רים המוסעים, שפותחו על-ידי לוקהיד מרטין, משמשים את האמריקנים לריכוך יעדים - בתחילה משטח טורקיה ועתה בתוך צפון-מזרח סוריה.
קולונל ג'ון דוריאן מחיל-האוויר האמריקני, דובר כוח המשימה האמריקני למלחמה בדאעש, מסר, כי המטל"רים הללו משמשים לסיוע לכוחות העירקיים ולכוחות הכורדיים בגזרת מוסול.
האמריקנים הקימו, בשיתוף הטורקים, בסיס אש בדרום-מזרח טורקיה, וממנו יורה הארטילריה האמריקנית על מטרות דאעש בסוריה. דוריאן לא מסר היכן ממוקם בסיס האש האמריקני, שיורה על מוסול. תפקיד המטל"רים לרכך את היעד, ולמנוע חדירת מתנדבים לשורות דאעש.
בחודש אפריל מסר קצין המודיעין של כוח המשימה האמריקני, כי המטל"רים יוצבו בעמק החידקל העליון, כדי לסייע לכוחות של כוח המשלוח 26 של המארינס, שמתקדמים לעבר מוסול. בנוסף, מסתייעים הנחתים בארטילריה קנית של תותחים הוביצר 155 מ"מ.
מטל"רים מוסעים על משאיות הוצבו בחזית עירק כבר בקיץ שעבר, והם יורים מאות רקטות בגזרה. הפנטגון מסר, כי בחודש מארס ירו מטל"רים אמריקניים, שמוצבים בירדן, כדי לסייע למורדים הסוריים.
