"הפעם הוא ממש הגזים" את משתפת בלהט את חברתך, "היא לא חושבת שהיא עוברת את הגבול לפעמים?" אתה שואל ברצינות תהומית את שותפך למשרד בעבודה, והמסקנה שלכם זהה לחלוטין - "חייבים ללמד אותו/ה לקח!".
בפרשתנו "ניצבים" מתנבא משה רבנו על מה שיקרה בעוד מאות שנים; לאחר אין ספור "הזדמנויות שניות" לתיקון מצבו המוסרי והרוחני, ולאחר התראות חזרות ונשנות, עם ישראל יוצא לגלות. עם ישראל כבר לא ראוי לחיות בעם עצמאי בארצו, אויבנו יכבשו מידנו את הארץ, יחריבו את המקדש ויפזרו אותנו בין העמים השונים. הקדוש ברוך הוא כביכול יפנה לנו עורף, במשך מאות שנים קומתנו תושפל עד עפר, וכל מבקשי רעתנו יעשו בנו כרצונם.
אך גם הנחמה מופיעה בפרשתנו - לאחר שנים ארוכות, בסופו של המסע המפרך, נשוב מיוזעים וכאובים אל ארצנו. וכשנגיע נגלה לפתע שגם הקדוש ברוך הוא ייצא אתנו למסע הארוך יחד אתנו. כמו אבא שמעניש את ילדיו אך בכל זאת נשאר מאחורי הדלת להשגיח שהכל בסדר, כך גם אלוקים שולח אותנו לגלות אבל מציץ מבין החרכים, משגיח ומוודא שהכל בסדר.
כשאוהבים באמת אוהבים גם כשלא אוהבים. נכון שכרגע היחסים בינכם קצת במתח, נכון שאת/ה חושב שהגיע הזמן לעשות לזה סוף, השאלה החשובה ביותר היא מה עומד במרכז - רצון אמיתי לשפר את חייכם המשותפים או צורך רדוד בליטוף האגו?! מה חשוב יותר - אתם או את/ה?!
אם כוונותיכם טהורות ונקיות, למרות הריחוק שנוצר תדעו לשמור על סימפטיה ואהבה כלפי בן/בת הזוג, ללוות בשלט רחוק ולסייע במידת האפשר. כך נלמד את הלקח ונצא לדרך חדשה, מעולה וטובה יותר, אך מה שהכי חשוב זה שנצא לדרך הזאת ביחד!.
