"שיחקתי עם הלב ועם כל הנשמה. הייתי נע ככספית במגרש ולא נחתי לרגע. זכורה לי החולצה הצהובה שאיתה עליתי לשחק, בה הרגשתי גאווה שכונתית. אני סבור, שהקדמתי את זמני מבחינה כלכלית וחש פספוס גדול. כל שחקן בתקופתי, השתכר שלוש לירות לאימון, סכום בלתי משמעותי ולעג לרש. היום - משלמים לשחקנים מיליוני דולרים"... כך אומר לי יוסף מהלל, בן ה-76, שחקן העבר המהולל של קבוצת הכדורגל "בני יהודה" משכונת התקווה בתל אביב. הוא בוגר המחזור הראשון בקורס על, של מאמנים בוינגיט. עד גיל 31 שיחק ב"בני יהודה", (מאחוריו חמישה משחקים בינלאומיים בנבחרת ישראל כמספר 10, קשר שמאלי בהצטיינות) ואז פנה לענף האימון. את סלון ביתו, בקומה האחת עשרה בבניין המגורים הנאה ברחוב הדר בחולון מעטרים שני פוסטרים (בשחור לבן). באחד, נראית דמותו בפעילות על המגרש, ובשני - נבחרת ישראל בכדורגל בה שיחק ב-1962 עם השוער המיתולוגי יעקב חודורוב ז"ל. וכאילו הזמן עמד מלכת, הוא ניגש לתמונה זו ובהתלהבות רבה מצביע על כל אחד מהשחקנים וקורא בשמו. הוא דאג לשמר את ההיסטוריה של "בני יהודה" ויצר מוזאון נייד הנמצא בביתו. יוסף מהלל מכונה בפי רבים בשם "הרי בלפונטה" וזאת בשל דמיונו הרב לזמר הכושי מארה"ב. כינוי נוסף שדבק בו: "היהלום השחור", על הצטיינותו. הוא מספר: "במהלך שבע עשרה השנים שבהם שיחקתי כדורגל, המשחק התבסס על טהרת שחקני השכונה, ללא רכישת שחקנים מבחוץ. העיתונאי ישעיהו פורת אמר, בהזדמנויות שונות, שאם הייתי משחק כיום, יכולתי לשחק בכל קבוצה עם כושרי הגופני המעולה. היום משחקים רק בשביל כסף ואין שומרים אמונים לקבוצה שלך. משחקי הכדורגל של היום הינם מסחריים בעיקר, וקבוצה המרבה במחיר יכולה לרכוש שחקנים מהארץ ומחו"ל. סמל הקבוצה - עבר זמנו ואינו קובע עוד..." לדבריו, קבוצת הכדורגל "בני יהודה", הצעידה את השכונה בכמה דרגות בתודעת הציבור, הן בשכונה עצמה והן בדעת הקהל הארצית. מדי יום, כשהוא ניפגש עם אנשים ברחוב או באוטובוס, יש כאלה המזהים אותו ושואלים: "האם אתה יוסף מהלל? ואני שואל אותם ואת עצמי איך אתם זוכרים אותי אחרי 47 שנים? והם עונים: "שחקן כמוך, אי-אפשר לשכוח. עוד לא נולד כמוך בבני יהודה".

סיפוק רב

יוסף מהלל שיחק כדורגל בשכונת התקווה עוד בילדותו. ב-1955 שיחקה קבוצתו "בני יהודה" בליגה ב'. יחד עם חברו, יעקב גרונדמן ז"ל, מינפו את הקבוצה, שעלתה לליגה א' ואחר כך השתלבה בליגה הלאומית. בצעירותו, עבד מהלל בדפוס אופסט, לפני 53 שנים, נסע להיידלברג שבגרמניה ולמד שם את רזי מקצוע הדפוס על בוריו. במשך שלושים השנים הבאות עבד כמנהל דפוס. לימד את אחיו את המקצוע ושניים מהם, כל אחד בנפרד, פתחו בתי דפוס. עד גיל 67 שימש מהלל כמנהל בדפוס "אור צל" בתל אביב ובדפוס "המאירי" בחולון. כיום, כפנסיונר, הוא חש סיפוק רב, כדבריו, כתורם לקהילה כמתנדב. עד לפני כשנתיים ליווה ילדים בעלי צרכים מיוחדים לבית ספרם. היום הוא מלווה אנשים מבוגרים. בקאנטרי חולון, הסמוך לביתו, שם אימן בעבר במשך 30 שנה, עושה פעילות ספורטיבית במכון הכושר ושוחה בבריכה במשך 30 דקות, ואחר כך מתפנה לעיסוקיו האחרים. יוסף מהלל, איש מסורתי, המקפיד לבקר בימי שישי ושבת בבית הכנסת "אבי-דוד" - מניח תפילין, מדי יום, בשעה חמש וחצי בבוקר. לפני שמונה עשרה שנים סיים בוינגייט קורס ריקודי עם והוסמך כמרקיד. "הרקדתי בקאנטרי חולון וחיברתי ריקוד בשם "עמק הפרחים". גם רעייתו שרה, מנהלת חשבונות במקצועה, לה הוא נשוי בשנית והצעירה ממנו בשש עשרה שנים רוקדת ריקודי עם. למהלל ששה ילדים, חמישה בנים ובת ושלושה עשר נכדים. אף לא אחד מהם משחק כדורגל באופן מקצועי. לעומת זאת, הם אוהבים לשחק איתו כדורגל בקאנטרי. לפני חמש שנים, הוענק לו עיטור על מפעל חיים בספורט מההתאחדות לספורט וותיקים. בגיל 29, אימן יוסף מהלל במשך שנה את קבוצת הכדורגל של הפועל אשקלון וזכה איתה במקום שני בליגה א' ב-1972 אימן גם את הפועל יהוד כשהייתה בליגה א' במשך שנתיים וזכה איתה במקום שני בליגה א' ובגביע כ"ה למדינת ישראל.

אחד אפס

הרגעים השמחים והעצובים, במהלכם של משחקי הכדורגל בהם נטל חלק, צפים ועולים בזיכרונו של מהלל בזה אחר זה:"ב-1968 קבוצת "בני יהודה" עלתה לגמר ושיחקה בבלומפילד נגד הפועל פתח-תקווה. שיחקתי כבלם, ניצחנו אחד אפס וזכינו, לראשונה, בגביע המדינה. האוהדים נשאו אותנו על כתפיהם בתהלוכה מבלומפילד עד לשכונת התקוה, שם הייתה "חאפלה" גדולה. "המאמן עמנואל שפר ז"ל, שהכין את נבחרת ישראל לאליפות העולם בכדורגל שהתקיימה ב-1970 במקסיקו ושנכח בגמר משחק הכדורגל בגביע המדינה בבלומפילד עם הפועל פתח תקוה ירד למגרש, בשריקת הסיום, בירך אותי על הצלחתנו במשחק והזמין אותי לנבחרת ישראל. סירבתי, בתואנה שאני כבר בן 29 למרות שקיבלתי ציון עשר בספורט. שפר התעקש, שכנע אותי להצטרף לנבחרת במסעה לשוויץ. שם, בגובה של 2000 מטרים מעל פני הים נערכו אימוני הנבחרת, לפני הנסיעה למקסיקו. עברתי אימונים מפרכים ויעילים וכשחזרנו לישראל, עקב בעיות משפחתיות, לא יכולתי לצאת למקסיקו. הודעתי לו בטלפון שינפה אותי מהנבחרת וכך היה. "במהלך מלחמת ויטנאם הצפונית נגד וייטנאם הדרומית שיחקנו עם נבחרת ויטנאם הדרומית וניצחנו אותה בתוצאה אחד אפס. משם נסענו להונג קונג, שהייתה תחת השלטון המנדטורי הבריטי. המאמן האנגלי של נבחרת ישראל איינסלי, קורא את ההרכב בו נכללתי. אני אומר לחברי יענקל'ה: אני חש כאבים בברכיי ועומד להודיע זאת למאמן. הוא צבט אותי בצד גופי, שעד היום נותר בי סימן. "אתה לא פוצה פה. אתה משחק", ציווה עלי. זה ראש פולני. "חמש דקות ותצא" אמר. גשם שוטף ירד במגרש, היה רטוב אך ללא שלוליות. אנחנו תוקפים. באחת ההתקפות השחקן רובי יאנג, קיצוני שמאלי, מסר כדור שטוח לעבר קו ה-16. הכדור היה מיועד לשפיגלר. הוא הניף את רגלו ואני צועק לו: עזוב. הוא עשה עצמו בועט ועזב את הכדור שהתגלגל לעבר קו ה-16. באתי בריצה, בלי לעצור את הכדור, בעטתי "וולה" חזק שטוח והכנעתי את השוער. במחצית השנייה הגשם לא פסק ובאחת ההתקפות הקיצוני הימני היימן הרים כדור למתחם ה-16. רצנו לכדור, שפיגלר אני וסטלמך, התרוממתי בניתור גבוה ונגחתי משמאל לימין לעבר הרשת וקבעתי שתיים אפס לטובתנו. שפיגלר הוסיף שער נוסף וניצחנו בתוצאה שלוש אפס. חזרנו לארץ וכעבור חודש היה לנו משחק גומלין נגד ויטנאם. המאמן איינסלי בא אליי ואומר לי: "מאחר שיעקב גרונדמן לא ישחק בגלל תנאים כלכליים שביקש מהנבחרת להוצאות מחייתו (עבד כנהג ב"דן" והורידו לו מהמשכורת ואז לא הזמינו אותו). ואתם הרי צמד במרכז השדה, ולכן אתה לא תיכלל בהרכב". הנבחרת הפסידה בתוצאה שתיים אחת והקבוצה הויטנאמית עלתה לגמר. מפח הנפש הגדול שלי היה, מאי הכללתי בנבחרת. זה נבע משיקולים פוליטיים ובלתי ספורטיביים מצידו של צבי ברים, ששימש כסגן יו"ר ההתאחדות לכדורגל.

קריאת ספרים

"לפני המשחק של "בני יהודה" נגד הפועל טבריה בליגת העל שנערך בטבריה, פיטרה הנהלת "בני יהודה" את המאמן ישראל חליבנר וזאת לאחר שהקבוצה הפסידה ארבעה משחקים. ההנהלה התייעצה עם המאמן שפר מה לדעתו צריך לעשות. שפר הציע להנהלת הקבוצה למנות את יעקב גרונדמן ואותי, חברי ילדות מהשכונה, שסיימנו קורס מאמנים. למאמנים. מותר היה בזמנו לשחק ובאותה עת לאמן. לקראת המשחק, בשבת גשומה, שהיה אמור להתקיים בשתיים וחצי בצהריים הופענו למשחק. וכמאמן שחקן ניגשתי לשופט לבדוק עימו את המגרש. נכנסנו למגרש, שהיה מלא בשלוליות והגשם אינו פוסק. השופט מקפיץ את הכדור על הדשא - הכדור נתקע בשלולית והשופט קובע: מ-ש-ח-ק-י-ם. באתי לחברי יעקב גרונדמן וסיפרתי לו את הסיפור. עלינו למשחק אליו הגיעו אוהדי "בני יהודה" בשמונה אוטובוסים, וגם שילמו עבור הכרטיסים. ניצחנו חמש אפס כשאני מבקיע ארבעה שערים. ומאז לא הפסקנו לנצח. ממקום אחרון - העפלנו למעלת טבלת הליגה". מה דעתך על "בני יהודה" כיום? "הנהלת בני יהודה העניקה לי כרטיס v.i.p למשחקי הבית. את משחקי החוץ אני רואה בטלוויזיה. לדעתי, קבוצת בני יהודה כיום שודרגה, לטובה. היא מגדלת דור של שחקנים ומשלבת אותם בקבוצה הבוגרת וזה דבר מבורך". את זמנו הפנוי מקדיש יוסף מהלל לתחביביו: ריקודי עם וקריאת ספרים. הוא מתעניין בשחקנים רונאלדו ומסי . נהנה לראות משחקי כדורגל בטלוויזיה, בעיקר את משחקיהם של ברצלונה וריאל מדריד. "המפגשים עם חבריי השחקנים, ובעיקר כשיעקב גרונדמן היה בחיים (נפטר לפני כ-שמונה שנים),היו מלהיבים והבדיחות של יענקל'ה הפילו אותנו לרצפה. העלינו זיכרונות משחקני הקבוצה השונים כמו: זה נתן פס וזה נתן נגיחה... בגילאים שלנו. לחברים יש כבר ילדים גדולים ונכדים ומשתתפים בשמחות שלהם וכך גם מתראים וזו סיבה למסיבה".