אביר המזרח התיכון החדש

ככל שרבו ההגזמות על דמותו של שמעון פרס אחרי פטירתו, כך השתדלתי להתרחק מן הנושא. לא רציתי לשמוע את השבחים המופרכים עליו (שהרי אפילו המקלסין הנאמנים משוכנעים שרק דברי הבל יוצאים מפיהם). לא רציתי גם להתקוטט איתם עוד בטרם הביאו את פרס לקבורה. אבל מאוד רציתי לכתוב עליו דברים שעומדים בסתירה לסופרלטיבים שהורעפו על ראשו. אך ... אך עצרתי בעד עצמי. "לא עת פולמוס היא", חשבתי. אחד מן הספרים המעניינים ביותר המצויים בביתי (שלא מספרי הקודש) הוא "תולעת יעקב ודוד ישמעאל", שכתב מ.ד. בן-עמי. יצא לאור בארץ ב-2004, ומאז נעלמו עקבותיו. אודה שאין לי מושג מיהו המחבר, אך מה שיצא מתחת ידיו הוא מעשה אומן - מלאכת מחשבת של ממש. הספר נשען בכל כובד משקלו על "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול. אני אחפש הזדמנות אחרת לכתוב על התרשמותי מן הספר היחודי הזה, שאני כבר זמן רב מכנה אותו בקיצור "התולעת". בגלל פסטיבל פרס שהתפרס על כל כלי התקשורת, הכתובה, האלקטרונית והדיגיטלית, חזרתי לקרוא מה נאמר בו על "הנשיא התשיעי". מה שלכד את תשומת ליבי היה קטע שאני משוכנע שראוי כי יתפרסם בהיקף נרחב. אך, שוב, לא רציתי להתקוטט בימים הראשונים שלאחר מותו. מה גם שבאמת הייתי שקוע, מודאג וטרוד, בגלל ימי הסליחות של חודש אלול וראש השנה הקרב לבוא. כשחזרתי לטעום טעם תקשורת, טעם מר מאוד צריך לומר, שמעתי ש"עם ישראל פוקד את מרכז פרס לשלום בהמוניו בימי השבעה". בימי השבעה? הרי ראש השנה מפסיק את השבעה! אם משפחתו של הנפטר אינה מחויבת לדיני ההלכה וממשיכה להאדיר את שמו עוד ועוד, כי אז לי מותר לצטט את מה שאמר עליו בן-עמי ב"תולעת". זה פוגע בשמעון פרס פחות ממה שפוגעים בו אלו הממצאים עליו סיפורים שלא היו, כדי להחזירו לתחרות הנצחית בינו לבין יצחק רבין ו"מורשתו". שפטו בעצמכם על-פי הקטע המובא כאן מן "התולעת":

• ספרים רבים אפשר לחיות בלעדיהם, אך ספרים אחדים אסור לפרוש מן העולם טרם קריאתם. אחד מהם הוא "דון קיחוטֶה".
  בדברים אלה פניתי אל ג'ורג' למחרת, מבלי שידעתי אם קראוֹ. האגדה הנמכרת ביותר, אחרי אגדת המוח האנליטי, היא אגדת תולעת הספרים. זהו המְתַאֲבֵן המוגש לנו, כדי שנלקוק שפתיים ונגיר ריר לקראת המנה הבאה שתוגש לשולחננו, הלוא היא "תהליך השלום". מותר לי לפקפק בתאבונו האדיר של ש.פ. לספרים. מתי לכל הרוחות הוא מוצא להם זמן? שמא בעת הטיסות ניו-יורק-קהיר-אוסלו-וושינגטון...? מוטב היה לו ולנו שיחשב בהן מהלכי מט, במשחק המלכים שהוא נקלע אליו, כחובֵב מלכוּת.
  ואני, הרי לא אוכל לבוא ולהישבע שאינו שיכור-ספרים. לא קרבתי אליו אפילו חצי פעם, ולוּ ת"ק פרסה, שלא לומר, דל"ת אמות. איך אהין? אבל הזכות שלא להאמין, שמוּרה לי למרות זאת, לא כן? וככל שיירבו הלא-מאמינים במתַאבנים שלו, יירבו הלא-מאמינים במנות השלום העיקריות שהוא מאביס אותנו בהן; לדבריו - במקום מנות קרב. כי הרי, מה חשוב לו יותר מאשר אמוננו בו, כדי להיבחר? ומה חשוב לו יותר מאשר להיבחר? "תהליך חלום דולסינאה" שלו המכונה "תהליך שלום", אמיתי כמוה ממש. נבדתה במוח ההוזה של מאהבהּ האביר, רק כדי שיהיה אביר כתיקנו.
  הרי כשראה לאחר זמן איכרה כעוּרה ונאמר לו על-ידי משמשו סנצ'ו, כי היא-היא דולסינאה היפה, אלא שמכשף הטיל בה כישוף; וכשנבהל להכיר, כי בְּשֶלהּ הוא גומא מרחקים וגומע צרות צרורות, הוא, אפילו בהזיותיו, לא מסוגל היה להרכיב בדיוק פנים אלה על הפנים ההזויות של יפהפייתו, ונדהם: הלא היא איכרה מסריחה, כעוּרה וּבוּרה. זו איננה דולסינאה אהובתו. אלא ששוכנע על-ידי הבּוּר ממנו, סנצ'ו, בפעולת המכשפים עליה, לאמור: כשלעצמהּ - היא ללא דופי, גם אם נראית כהיפוך עצמהּ. גם ספר זה בוודאי קרא דון קיחוטה שלנו, אביר סיפורי המזרח-התיכון החדש. "הגיע הזמן שנעשה התנחלות של המתנחלים בקרקע המציאות", פסל במומו.
  הַמשך להאמין, אביר שלום! כל המכות, החבּורות, העלבונות ושפיכות הדמים, אנחנו סופגים בעטיים של שגיונותיך ודולסינאה שלך. כבר מוטב לוּ למצער היית רואה, כדון קיחוטה, כבשים כאויבים תחת לראות אויבים ככבשים.
  חברת הכנסת ממפלגתו, דליה איציק, חששה מן ההסכם. "בשתי קפיצות, בטח לא עוברים תהום," הרגיע אותה פרס. האפשרות לא להתקרב כלל אלי תהום, לא עלתה בדעתו. כדון קיחוטה, הוא תר, ועדיין תר אחר תהומות ליפול אליהן כדי להציל מה שלא היה נזקק להצלה מלכתחילה, וגורם בכך בוקה ומבולקה, עסק ומהומה על לא דבר. בחמלה מבודחת מהולה
  בסליחה התייחסתי אל חזיונות דון קיחוטה, שלעתים גרמו לו לצלקות קלות, ולעתים לשבר עצמות. שלא כחזיונות זה שלנו, שגרמו לשפיכות דמים רבים.
  מכבר חדל דון קיחוטה להיות אדם. הוא תופעה. הוא אביר. מפני כך נכנס להיסטוריה. כך ייכנס גם דון קיחוטה שלנו. זו משאלתו. הנה הוא מכריז על ישראל כחברה (או טו טו) בליגה הערבית, ונדחה בבוז ובלעג כמי שרוצה להשתלט על הליגה לפי תוכנית "הפרוטוקולים של זקני ציון", בדרך להשתלטות היהודים על העולם כולו...