נעים מאוד, שמי חדי ו"סיפור האהבה" שלי עם "עולם הסליחה" התחיל בעקבות מקרה אישי, שבו חבר טוב של בעלי שכח את יום הולדתה של אשתו - יום הולדת עגול ומיוחד עבורה. כשלא קרה דבר כל היום, בערב כשחזר לביתו ארזה האישה תיק לבעלה וביקשה שיעזוב ל-3 ימים את הבית, כי היא מאוד נפגעה ממנו. מסיפור זה נולד אתר אינטרנט חברתי אתר סליחה, (
www.slicha.com),שמטרתו לעודד אנשים לבקש סליחה ולסלוח. האתר נותן לגולשים אפשרות לבקש סליחה מכל מי שנפגעו מהם במהלך החיים, לשלוח מכתבים לכותל המערבי (אנו נוסעים לירושלים ומטמינים את הפתקים שמגיעים מכל העולם ללא תשלום), לספר על וידויים אישיים, ועוד ועוד. עם השנים, האתר תפס תאוצה ענקית והורגש צורך גדול בשיתוף ובבמה וירטואלית, מעין "כותל מערבי אינטרנטי", של אנשים לפרוק את הלב, לבקש סליחה, ללמוד לסלוח, לכתוב, לשלוח, לקרוא ולהגיב על מקרי סליחה של אחרים.
אז מהי סליחה?
במילה סליחה יש הרבה עוצמה. היא מעין "עיר" שלמה שחיים בתוכה רגשות, תחושות, מצבים ופעולות. היא מכילה ערכים, התנהגויות ושלל רעיונות אשר אנו מתמודדים איתם בחיי היום יום שלנו ולא פעם אפילו לא מודעים לקיומם. סליחה היא מילה עם חמש אותיות היכולות בחוזקן לשנות מציאות שלמה. סליחה היא כמו שרביט קסמים. היא יכולה לחדש קשרים לשחרר לחץ, להבריא את הלב, לשחרר ממתח ולשמור על הבריאות. סליחה יוצרת שמחה וחיוכים ונותנת אנרגיה לחיים. ולמרות זאת, כל כך קשה לנו להשתמש בה. אנו מודעים לעובדה שיש לנו במאגר המילים הנרחב שלנו מילה עוצמתית ובריאה ואנו נמנעים מלהעזר בה. אולי התשובה נעוצה בעובדה, שמרבית האנשים אינם ממהרים לבקש סליחה, כי לעיתים הם מרגישים פגיעה בכבוד העצמי, שמירה על האגו, חשש לקחת אחריות על מעשים ולהודות שגם אני... כן אני... טעיתי ועוד שלל תירוצים, אשר יידחו את רגע העימות. כתוצאה מתופעה זו אנו נותרים עם לחץ, כעס, שמירת טינה ונטל כבד בלב, הן אלה שפגעו והן אלה שנפגעו.
לדעת גם לסלוח
לסליחה 2 צדדים הצד הפוגע והצד הנפגע. חשוב לדעת לבקש סליחה ולדעת גם לסלוח. לסלוח זה לא אומר לשכוח, אלא לזכור את הכאב מבלי לשמור טינה, או לכעוס. ישנו סיפור שארע בבית-ספר באירלנד. באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה. משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה: לבחור תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם, שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם. התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות, היו כבדות מאוד. כפי שהמורה ביקשה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים, למגרשי משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה. הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים... באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם... הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית.
סיפור זה מתאר בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.
זיכרו,
לעתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם, אך למעשה זו "מתנה"... שאנו מעניקים לעצמנו ולבריאות שלנו.
שנה טובה ו... סליחה
