יום הכיפורים תמיד מזכיר לי ויכוח שהיה לי לפני הרבה שנים, עם אחד מגדולי הדור בזמנו, האלוף הרב גורן ז"ל, אז הרב הצבאי הראשי. הרב בא להרצות בגדוד 12 של חטיבת גולני, ולפני כן נכנס לשיחה עם המג"ד, שמואל אלבק ז"ל. ואני, זאטוט, קמב"ץ הגדוד, יושב ומאזין. ואז פונה הרב אלי בשאלות על מוצאי. אני בן קיבוץ, אני משיב, חילוני, איני צם ביום הכיפורים ואיני ממלא אף מצווה הקשורה בדת היהודית, עשו לי ברית מילה, וזהו. הרב התנפל עלי בחמת זעם: "אינך יהודי, תתבייש לך, אפילו ביום כיפורים אינך צם! עלית בכלל לתורה? אתה גוי. המג"ד החוויר, ואני, איני יודע מהיכן, אזרתי עוז ועניתי לרב: אני יהודי בדיוק כמוך, אני מרגיש שכולי יהודי. והסברתי לו שאני בן העם היהודי, שאני חי את ההיסטוריה של העם, שאני מכיר היטב את הרמב"ם וענקי המשוררים היהודים של ספרד, שאני מכיר את הנביאים, שבגלל שאול טשרניחובסקי אני מאוהב במלך שאול. לא ידעתי אז להגיד בפשטות לכבוד הרב: אני יהודי במובן הלאומי, הזהות שלי היא של לאום יהודי ותרבות יהודית. אז עוד לא בקרתי בבתי הקברות של יהדות אשכנז בגרמניה. אילו ביקרתי הייתי אומר לו: אני מתרגש כשאני קורא את הכתובות בעברית על קברים מלפני מאות בשנים; דמעות עמדו בעיני כשעמדתי בעיר וורמס (וורמייזה ) ליד קברו של הרבי מרוטנברג, אותו רב שלא נתן שיפדו אותו משבי הקיסר הגרמני במחיר מופקע ומת בכלא (מה ש"רב" נתניהו לא ידע לעשות בעניינו של
גלעד שליט).
מגילת העצמאות שלנו כולה רוויה עם יהודי, לאומיות יהודית, ריבונות של העם היהודי במשפחת העמים, תרבות של העם היהודי, היסטוריה של העם היהודי, זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. אין בה דגש על מצוות הדת, יש בה דגש של משפט אחד על כך שהמדינה תבטיח שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.
מרכיב משמעותי
אני מחזיק מול עיני את הערכת המצב השנתית של "המכון לתכנון מדיניות עם יהודי". נשיאו הוא אבינועם בר יוסף ושני יושבי הראש שלו הם
דניס רוס וסטוארט אייזנשטאט. בפרק הדן במרכיבי הזהות היהודית בישראל, על-פי סקר המכון, הרוב רואים במרכיב הלאומי את המרכיב המשמעותי ביותר, מעטים יותר רואים במרכיב התרבותי את המרכיב המשמעותי ועוד פחות מהם רואים את הדת כמרכיב משמעותי מאוד. על-פי סקר של מכון "פיו" האמריקני לא 88 אחוזים מהיהודים בישראל אמרו שיש להם תחושה חזקה של שייכות לעם היהודי.
הנתונים הללו חשובים, כמובן בהקשר הכולל של העם היהודי: בעוד שבתפוצות בשל נישואי התערובת הזהות של היהודים הלא אורתודוכסים הולכת ונחלשת, הרי שבמדינת ישראל היא דווקא מתחזקת. אבל, אליה וקוץ בה. האיסלאם, בצורה מובנית, מכיר רק בדת יהודית. הוא לא ידע ולא הכיר מראשית ימיו עם יהודי. רק דת יהודית, כמו דת נוצרית. כיוון שכך, אין הוא יכול להכיר, כעיקר אמונה שלעם היהודי מגיע זכות למדינה משלו.
ולעניין זה, מילה על מנהיגות ערביי ישראל שלא באה ללוויה של פרס. פרס רדף שלום וחלם על דו-קיום עם הפלשתינים והעולם הערבי. אבל פרס, בכל מהלך חייו פעל למען מדינת לאום יהודית ריבונית וחזקה. את זה הפלשתינים וכל המנהיגות הנוכחית של ערביי ישראל, אינם יכולים לקבל. זאת תהיה כפירה. האם מישהו שמע מנהיג ערבי מכריז: פתרון של שתי מדינות לשני עמים: העם היהודי והעם הפלשתיני. אני לא!
אני בדעה שצריך להפסיק לדבר על "פתרון של שתי מדינות", ולא להתעצל ולהוסיף תמיד, בכל פורום, בכל אירוע, בכל מקום, בכל דבר דפוס, את התוספת הפשוטה: "לעם היהודי ולעם הפלשתיני". לא רק זאת, בכל פורום ומקום כאשר נואם, דובר, אומר "פתרון שתי מדינות" צריך תמיד לשאול אותו: "לאיזה מדינות כבודו מתכוון?
