ארה"ב כועסת על ישראל
בניה בשטחים, מרגיזה את הממשל אובמה. הטבח בסוריה - ההרס בחאלב, 500,000 הרוגים לא כל כך מכעיסים את אובמה - כמו כמה קרוונים ליד עמונה לא רחוק מסימונה.
ובכן כמו שפוטין לא שם על אובמה - כך ישראל ביתר עדינות וביתר התחמקות צריכה להשיב לאובמה את מה שלא הצליח לעשות ב-8 שנים. בוודאי לא יצליח לתקן וגם לא לקלקל ב-3 חודשים אחרונים, מה עוד שהקול היהודי בבחירות הוא חיוני ביותר למפלגה הדמוקרטית.
הפלשתינים כאחיהם בישראל מחמיצני הזדמנויות
תארו לכם את המצב המדיני של ישראל, אילו עראפת היה מקבל את הצעת
אהוד ברק, כראש ממשלה דאז או אבו-מאזן את הצעתו הקיצונית של אולמרט, להחזיר 95% מהשטחים של יש"ע + חלקים מירושלים + הטבות נוספות הצעה שאף ממשלה עתידית בישראל - לא תוכל להציע או לממש.
אבל מזלנו כי רב הפרטנרים שלנו, עושים לנו את העבודה ולא מסכימים, מאז 1947 (הצעת החלוקה של האו"ם) ועד ימינו אלה.
סימונה מדימונה ובת-אל מעמונה
מה בין דימונה לעמונה. מה הקשר בין סימונה מדימונה לבין בת-אל מעמונה. עמונה הוקמה בחטא, על קרקע פרטית ולכן דינה להיגאל על-ידי הורדתה ופינויה. ההתנגדות של תושביה היא מלחמה בתחנות רוח שהרי מראש לא היה מקום להקימה על אדמה פרטית ולכן חבל על האנרגיות, ההשקעה והמימון. ההצעה להקימה על אדמה ציבורית במקום אחר, לאחר קבלת כל האישורים המתאימים ובאישור הממשלה היא סבירה בנסיבות העניין, דרך שהייתה צריכה להינקט מלכתחילה.
ובמעבר חד - לשולי החדשות של משט הנשים לעזה
ובמעבר חד תרתי משמע למשט הנשים לעזה. הרי ברור לכולי עלמא שמטרת המשט הייתה לקבל כותרות בתקשורת העולמית בלבד. ובפעם ראשונה מזה שנים של אירועים דרמטיים ההסברה הישראלית פועלת בתבונה, ובאיפוק המתבקש כשלא נותנת לאירוע פרשנות ופרסום וחשיפה אלא את המינימום המתבקש. דרך זאת מנטרלת את מטרת המשט התמוה למרות השתתפותה של כלת פרס נובל לשלום שאולי כדאי להמליץ לשלול אותו ממנו בהתחשב בעובדה שהם פסחו על סוריה ועל השמדת העם והרס העיר חאלב ורצח 500,000 מתושבי סוריה על נשים וטף וההרס עדיין נמשך אך כלת פרס נובל עסוקה בטיול ביכטה לעזה. וזה מראה לנו עד אנה מגיעה הצביעות העולמית, ועד כמה השנאה ליהודים בעולם לא נמוגה עדיין מאז ימי הביניים. ולכן תשובתנו לכך היא פשוטה עברנו את פרעה, את הפרעות באירופה את השואה את המלחמות ואנו עדיין כאן, אנחנו במפה לא רק בספורט אלא בהכל כדברי המשורר. אז לשנה החדשה לא לשכוח שלמרות הכל ואף על-פי כן נוע תנוע כי יש לנו ארץ נהדרת.
ובשולי האירועים
פרס נובל - מוענק בדרך כלל למדענים, חוקרים, ממציאים, על עבודה של חיים למען החיים. מחקרים והמצאות שיכולים לעזור לאנושות, להטיב עימה, לרפא אותה, לקדם אותה.
כמו רופאים, כימאים, כלכלנים, פיזיקאים - שמשקיעים את רוב חייהם במחקר ומקבלים פרס כעבור דור או שנים. ואילו פוליטיקאים מקבלים פרס נובל לשלום - על כוונות, על רצון טוב, שלרוב גם לא מתממש.
ואם מדברים על פרסי נובל, כדאי להזכיר את הכימאית מאדם קירי, או מארי קירי, האישה היחידה בהיסטוריה שזכתה פעמיים בפרס נובל, על גילוי הרדיום והפולוניום, והזוג היחידי בהיסטוריה שגם בעלה זכה יחד איתה בפרס בפיזיקה. ועם כל
הצער, היא מתה ממחלת דם כתוצאה מחשיפת יתר לקרינה, אותה חקרה.
וכך להבדיל מפוליטיקאים, שחלקם מבזים את הפרס, מדענים, ראויים מקבלים על השקעה ולא על כוונות.
כך למשל: פרס, רבין, עראפת, אובמה, או נשיא קולומביה שכמעט קיבל פרס שהבטיחו הרבה וקיימו מעט.
