התעמולה הפלשתינית אשמה בניצול המדיה

העיתונאי פיליפ אסולין פירסם מאמר שכותרתו: "תעשיית השקרים והניצול באמצעות רחמים: הניצול לרעה של המדיה ע"י התעמולה הפלשתינית". (תרגום הכותרת מאנגלית) ואלה עיקרי הדברים: אסולין מאשים את הפלשתינים שהפכו את ישראל הדמוקרטית, הנתונה בצבת בין טירנים ואלימות סקטוריאנית, לרע היחיד. האשמות חסרות שחר וניצול לרעה של החמלה הציבורית הפכו את הפלשתינים לקורבנות תמימים למרות שלהאשמות אין כל בסיס בעובדות. תיאור הפלשתינים כקורבנות תמימים במצוקה הפך למפתח להצלחת התעמולה הפלשתינית. הפלשתינים ביימו אירועים קורעי לב על ילדים, והם משתמשים ברטוריקה מניפולטיבית וצנזורה קפדנית וכך הצליחו להפוך את הפלשתינים לקורבנות שלא באשמתם. עיתונאים המקבלים שכר מהפלשתינים מועסקים בגופים בינלאומיים וחברות חדשות. מאמציה של ישראל להביא הצדקות משפטיות וטיעוני נגד נופלים על אוזניים אטומות. ניסיונה של ישראל להלחם בהאשמות באמצעות עובדות נכשלים. הסיכוי היחיד של ישראל הוא ללמוד מהפלשתינים איך לפנות לרגשות חמלה של הציבור בעולם בהבאת הנרטיב הישראלי ב.פסקל קבע ש"אנשים .. מגיעים להאמין בדברים לא על בסיס עובדות אלא על-פי מה שמדבר ללבם". דבר זה הוכח באופן מדעי והוא מסביר מדוע הפלשתינים הצליחו לגייס את המדיה לצידם. ב-2011 - עידן של שפע מידע משאלי דעת הקהל מראים שבין % 40 ל-60% מהאירופים מאמינים שישראל מנהלת מלחמת השמד נגד הפלשתינים. במערב רבים מאמינים שישראל מנהלת "רצח עם" נגד הפלשתינים. גם באמריקה נפוצה דעה זו דווקא בקרב ליברלים, צעירים ובני מיעוטים. המאמצים של ישראל להוכיח שאין בזה אמת לא משכנעים את אלה שנשבו באיבה שמטפחים הפלשתינים. המציאות מוכיחה, שהשיפוט החברתי מושפע יותר ע"י אמוציות מאשר על הגיון, כותב אסולין. מחקרים שנעשו בנושא זה מוכיחים שהשיפוט המוסרי מושפע יותר ע"י אמפטיה מאשר על עובדות יבשות. התעמולה הפלשתינית הצליחה לתאר את הפלשתינים כקורבנות תמימים, ואת ישראל כברוטלית בהתנכלות לקורבנות חסרי אונים שלא עשו דבר. התעמולה הפלשתינית, לאחר שקיבעה בדעת הקהל העולמית את התמונה של פלשתינים כקורבנות תמימים, הפכה מיליוני מערביים לבני ברית שהגנו על הפלשתינים מלשלם ולקחת אחריות על הבחירות הפוליטיות שהם עשו. אסולין מפרט במאמר את השיטות של התעמולה הפלשתינית:

• שימוש בילדים כמכשיר להונאת הציבור הבינלאומי. הדוגמה המפורסמת ביותר הייתה פרשת הילד מוחמד אל-דורא.

• הצגת תעמולה כאילו מדובר ב"חדשות". הדוגמה הבולטת ביותר הייתה תיאור תגובת ישראל על הטבח שעשו פלשתינים במלון בנתניה בפסח בתיאור הטיהור של ג'נין מטרוריסטים כטבח ו"רצח עם". ( האו"ם דחה את הטיעון הפלשתיני).

ָ
• יצירת נרטיב פלשתיני תוך שימוש בערכים ונורמות מערביים שיתקבלו בציבור המערבי. התעמולה הפלשתינית הפכה את הניסיון ל"זרוק את היהודים לים" שנכשל ב-1948 לסיפור על "טיהור אתני" ע"י ישראל והפיכת הישראלים לקולוניאליסטים אירופים במקום לעם השב למולדתו. התעמולה הפלשתינית הפכה את הציונות לתנועה גזענית ואת ישראל למדינת אפרטהייד.

• גיוס עיתונאים העויינים את ישראל, מצד אחד, והטלת אימה על עיתונאים, שבירת מצלמות, ועוד... על-מנת שידווחו לטובת העניין הפלשתיני. למשל, עיתונאי איטלקי שדיווחיו לא נעמו לאוזן הפלשתינית על מעשה לינץ בישראלים ב-1996 נאלץ להתנצל ולחזור בו. עיתונאים זרים יכולים לשדר ולכתוב משטח הגדה ועזה רק "מידע אוהד לפלשתינים". בעזה נרצח עיתונאי איטלקי. אם ישראל רוצה לרכוש את דעת הקהל הבינלאומית עליה למצוא דרך לפנות לאמוציות בנרטיב שיסתור את הנרטיב השיקרי הפלשתיני.