שחן מסתמך בספרו על תעודה מהמאה ה-16, הכתובה בעברית, שנשלחה ע"י ראשי קהילת קוצ'ין (קהילה של תימנים שהגיע במאה ה-12 מתימן) לבית הכנסת באמסטרדם. שם נכתב שקבוצות מקרב צאצאי עשרת השבטים, שהוגלו ע"י אשור ממלכת ישראל, שחוסלה בשלהי המאה ה-8 לפה"ס, הגיעו בנדודיהם לחוף המערבי של הודו והתיישבו שם.
שחן מביא לחיזוק גירסה זו ארבע לוחות מתכת בשפה הטמילית, העוסקים בהענקת זכויות ליוסף הראבן ולצאצאיו. הלוחות תורגמו בשלהי המאה ה- 18 על-פי הוראת המושל ההולנדי של קוצ'ין, שגילה את קיומן של הלוחות. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי התאריך של הלוחות - המאה ה-3, או סוף המאה ה-4, או המאה ה-9 לספירה- אבל קיימת הסכמה שמדובר בהקמת ישוב של ישראלים באזור מלבר בחוף המערבי של הודו.
במאה ה-16 השתלטו המוסלמים על האזור ולאחר הכיבוש המוסלמי סבלו צאצאי עשרת השבטים מרדיפות דתיות ודוד הראובני נשלח לאירופה ע"י הקהילה של בני ישראל ב-1524 על-מנת לשכנע את האפיפיור ואת מלך פורטוגל לארגן צבא וצי במימון יהודי אירופה, כדי להילחם נגד המוסלמים בהודו וכן כדי לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים ולאפשר לבני ישראל לחזור לארצם.
את המידע אל מי לפנות באירופה קיבל הראובני בתחנת המסחר- המבצר- הפורטוגזית ליד קוצ'ין. בתחנת המסחר היו אנוסים. לאחר שקיבל הדרכה יצא הראובני למסעו מצויד בהמלצות מתחנת המסחר- המבצר- הפורטוגזית. שחן מסביר בספרו כיצד התגבשה התוכנית בעזרתם של אנוסים ששרתו בתחנה ובצי המלכותי הפורטוגזי ושהו בתחנת המסחר הפורטוגזית.
לאחר יציאתו של הראובני למסעו נערך טבח בבני ישראל. מתוך כ-80,000 נפש נותרו לאחר הטבח כ-5,000. מסלול מסעו של הראובני היה מהודו מזרחה לא"י ומצרים ומשם לאירופה. בעזה הוא נפגש עם נכבדים יהודים ואמר: "אני יהודי, וגם אבי מלך שלמה ואחי יוסף המלך גדול ממני, במדבר חבור על שלשים רבוא".
מסתבר ממחקרו של שחן שבין המאה ה-5 לספירה לשלהי המאה ה-6 לס' התקיימה בין צפון מערב אפגניסטן לימת ארל אימפריה בשם ממלכת נפתלי, שהוקמה ע"י צאצאים משבטי נפתלי, דן, אשר וזבולון, וכללה את מעבר חיבר בין אפגניסטן לאוזבקיסטן. שחן מתבסס על מספר מקורות יהודיים ולא-יהודיים המאשרים את קיומה של ממלכת נפתלי- ממלכת נפתליטוס, ממלכת אפתליטס, ועוד..
בנימין מטודלה, שערך מסע באזור בשלהי המאה ה-12 לסה"נ כתב בספר מסעותיו על צאצאים משבטי ראובן, גד ומנשה שחיו בשכנות לממלכת הנפטליטים, באזור חיבר. התייר ד"ר יוסף וולף עבר באמצע המאה ה-19 במעבר חיבר בדרכו לבוכרה באוזבקיסטן ונתקל בשודדים ששדדו את השיירה והחלו להרוג את נוסעיה. כאשר ראה וולף שקיצו קרב הוא קרא "שמע ישראל", ולתדהמתו הפסיקו השודדים מיד את ההרג והזמינו את אנשי השיירה לאוהליהם. בהגיעו לבוכרה אישר רב הקהילה שמדובר בצאצאים של שבטי ראובן, גד ומנשה שחיו באזור ושכחו את מוצאם, אבל זכרו את תפילת "שמע ישראל".
על מסעו של הראובני וגורלו כתבתי במאמר אחר. גורלו של הראובני היה מר. הוא הועלה על המוקד.
