1. החלטתה הבלתי צפויה של ועדת פרס נוֹבֵּל להענקת פרס נובל לספרות לשנה זו למשורר, היוצר וזמר המחאה
בוב דילן, גרמה להרמת גבות לא מעטות בישראל ובעולם. למרות ששום דבר כבר לא צריך להפתיע בתחום פרסי הנובל, מאז הוענק פרס נובל לסוחרי אשליות רחפנים, דוגמת ערפאת, אובמה ופרס. אז למה להיות מופתע דווקא מכך שפרס נובל לספרות מוענק לטרובדור אמריקני עממי, מהפכן שמזוהה עם השמאל, אבל אינו מתנכר לשורשיו היהודיים, ושומר בליבו פינה חמה למדינת ישראל?
טהרני הספרות מסרבים להשלים עם הצבתו של מהפכן מוסיקלי, לצד יוצרים ענקיים כמו המינגוויי, טאגור, סולז'ניצין, קיפלינג, ואחרים. אבל ועדת הפרס החליטה: "דילן יצר דרכי ביטוי פואטיות חדשות במסורת השירה האמריקנית... מבחינה פואטית הוא המציא את עצמו לאורך 54 שנות יצירה. הוא חיבר שפה אמריקנית פואטית חדשה, בתוך מסורת השירה האמריקנית".
2. מעטים יודעים שדילן הוא בעצם שבתאי זיסל צימרמן, שנולד במיניסוטה, לאברהם צימרמן ורחל לבית רבולבסקי. בביה"ס הוא נקרא רוברט אלן צימרמן, אך לימים בחר שם בעל צליל פחות יהודי. מאז שנות ה-60 הוא ביקר בארץ הקודש מספר פעמים, ויש אומרים שהוא החזיק אז דירה בישראל. "אני יהודי. זה נוגע בשירתי ובחיי בדרכים שאיני יכול לתאר", אמר לרב בישיבת 'הר ציון' בירושלים.
ב-1971 הגיע לקיבוץ נווה-איתן שבבקעת בית-שאן, ועם שובו לניו-יורק הגיש בקשה להתגורר בקיבוץ במשך שנה, שבסופה יחליט אם ברצונו להפוך לחבר מן המניין. אולם בנוה-איתן לא התלהבו מההצעה. חלק מהחברים חששו מתשומת הלב התקשורתית סביב הזמר המפורסם, ומפגיעה מפרטיותם. טענו גם שילדיו של דילן אינם מתאימים לשאר ילדי הקיבוץ מבחינת הגילאים. דילן גם התקשר לקיבוץ נוסף, מחניים שבצפון, בו התארח מספר פעמים.
לצד אהדתו לישראל הוא פיתח זיקה חדשה ליהדותו, עד כדי התחברות עם אישים אורתודוקסים. ב-1970 קיים דילן קשרים עם הרב מאיר כהנא ו'הליגה להגנה יהודית' שלו. הוא נפגש עם כהנא ואנשיו מספר פעמים, והיו שמועות כי תרם להם מכספו. אחר כך ניתק מגע אך הכריז על עצמו כנאמן לדרך התנ"ך, והפך אותו למקור השראה ספרותי. הוא ראה בתנ"ך יצירה על-אנושית, ומכאן השפעתו הגוברת של סיפורי התנ"ך על יצירתו. כך למשל הוא יצר באחד משיריו הקבלה בין עקידת יצחק ובגידת ארה"ב בשכבות החלשות.
בשלהי שנות ה-80 החל לפקוד את תפילות השבת של קהילת חב"ד בקראון-הייטס שבברוקלין, ואף נפגש ביחידות עם הרבי מלובאוויטש, מידיו קיבל דולר עם ברכה. באותה תקופה הוא שר בהופעותיו בארה"ב את תפילות הימים הנוראים של חב"ד. ב-1988 השתתף באירוע התרמה של חב"ד, וניגן במפוחית לצלילי השיר 'הבה נגילה'. כעבור שלוש שנים הוא הופיע בתוכנית טלוויזיה שבה קרא למנהיגי ברית המועצות להחזיר לחסידות אוסף ספרים שנגנזו בספריית לנין במוסקבה. שמועות סיפרו שהוא הפיק אלבום של ניגונים חסידיים, שלא יצא לשוק.
3. הייתה אומנם בחייו גם 'סצנה נוצרית' קצרה, אך הוא ברח ממנה וחזר לשורשים. כך למשל חגג ב-2009 את ליל הסדר כאן בארץ, בחברת הארווי ברוקס, נגן רוקנרול אגדי, שעלה ארצה והשתקע בירושלים. 26 שנה קודם לכן, ב-1983, הגיע דילן עם בנו, ג'ייקוב, להניח תפילין ולחגוג בר מצווה כותל המערבי. דילן והבן הגיעו עד לכותל המערבי ללא כל סיקור תקשורתי, אך צלם צעיר בשם זבי כהן, הצליח לצלם את דילן עטור תפילין, ומכר את התמונה לעיתונים זרים. בצילום שהתפרסם בעיתוני חו"ל נראה הבן עם תפילין, ודילן ניצב לידו, עטוף טלית וחמוש בתפילין.
מספרים, שגם כיום הוא מחפש לא פעם בית כנסת אורתודוקרסי פעיל, או 'שטיבל' חסידי קטן, כדי לחטוף על הדרך חתיכת מצווה - מנחה בציבור או הנחת תפילין.
4. דילן, על-אף מהפכנותו והימצאותו במחנה השמאל, מודע היטב למצבה הביטחוני של ישראל. הוא מבין טוב יותר מהרבה 'פעילי שלום' מקומיים, שאין לה לסמוך על-אף אחד. שכדי להישרד חייבים להיות ביריון שכונתי. אפילו נתניהו בנאומיו באו"ם, לא היה מנסח זאת טוב יותר. הנה 'ביריון השכונה', שכתב והלחין דילן, בתרגומו של אורן פרבר:
"ביריון השכונה, הוא בסך-הכל, אחד./ אויביו טוענים: 'אדמותינו שדד'./ הקיפוהו בערך מיליון לאחד/ אין לו לאן לברוח, הוא תמיד לבד/ הוא ביריון השכונה.
"ביריון השכונה רק לשרוד מתאמץ/ מושמץ ומגונה כי עדיין לא מת/ להילחם לא אמור, הוא צריך עור של פיל/ רק לשכב ולמות כשאת דלתו כל איש מפיל. הוא ביריון השכונה.
"ביריון השכונה, גורש מכל מקום/ נדד כפליט, מוכה ועירום/ משפחתו התפזרה, עמו נרדף נרדף והושמד/ עומד למשפט, רק על כך שנולד – הוא ביריון השכונה.
"כנופיית לינץ' חיסל, הנשיא מיד צילצל/ נשים זקנות גינו אותו, דרשו שיתנצל/ כשהשמיד ת'פצצות שאליו נועדו/ איש לא שמח./ 'באשמתך!', הם אמרו לביריון השכונה.
"לא כדאי להמר, הסיכויים די קלושים/
שיציית לחוקים שאותם הם קובעים/ כי גרדום לפניו, קנה אקדח בגבו/ ולכל מטורף יש רשיון להורגו, ביריון השכונה.
"אין לו בן ברית, שיגיד מילה טובה/ כל דבר בא עם מחיר, בשבילו אין אהבה/ 'קח נשק מיושן', הם זורקים לעברו/ אבל לא תמצא אחד שיבוא ללחום לצידו. הוא ביריון השכונה.
"הוא מוקף פציפיסטים שחולמים על שלום/ 'רק לא עוד דם!', זועקים למרום,/ בזבוב לא פוגעים/ אם פגעו חיש בוכים,/ 'שהביריון כבר יירדם', הם יושבים ומחכים. הוא ביריון השכונה.
"כל ממלכה ששיעבדה אותו חלפה,/ מצרים ורומא, גם בבל הגדולה/ במדבר יצר גן-עדן, הפריח שממות/ במיטה רק עם עצמו,/ בו איש לא ישלוט. הוא ביריון השכונה.
"ספריו הקדושים נרמסו זה מכבר/ כל חוזה שחתם לא שווה ת'נייר/ מכל מה שהושלך הוא יצר הצלחה/ לקח חולי ומכאוב ועשה מהם ברכה. הוא ביריון השכונה.
"אימרו לי כעת, אינכם חבים לו דבר מה?/ 'כלום', הם קוראים, 'הוא רק רוצה מלחמה!'/ גאווה, דעה קדומה, טיפשות למכביר,/ לטורפו הם אורבים ככלבים זבי ריר. ביריון השכונה.
"מה כל פשעו, שצלקות הוא עוטה?/ המזהם הוא כוכבים?? נחלים הוא מטה??/ ביריון השכונה, על הגבעה ניצב/ עוצר את השעון, הזמן עומד עכשיו. ביריון השכונה".
5. מסתבר שדילן מבין את מצבה הגיאופוליטי של ישראל הרבה יותר טוב ממלחכי הפינכה היודו-קוויזלינגים, שמתבכיינים באו"ם וקוראים לעולם להטיל סנקציות על ארצם.
אני, רק שאלה: מדוע מאז נודעה זכייתו בנובל, נמנעה התקשורת – שהקדישה יריעות ארוכות של כתבות לזכיה עצמה ולאישיותו של דילן - מליידע את הישראלים בדבר הצדדים היהודיים שבאישיותו? מדוע לא סיפרה בהרחבה על 'ביריון השכונה'? האין זו זכותו של צרכן החדשות הישראלי, שבו השיר מדבר, להכיר מקרוב את השיר במלואו ובתרגומו העברי? מעניין לאן נעלמו פתאום כל מצקצקי זכות הציבור לדעת.
