למען הגילוי הנאות זה המקום להודות שמעולם לא נמשכתי לרוץ לקולנוע. אפילו לא "בונוס" הצפייה בסרט ב-10 שקלים בלבד, לא הצליח לגרור אותי ביום חמישי האחרון מן הבית. כמו אצל רבים אחרים תופס אצלי כבר מזמן המסך הקטן של הטלוויזיה את מקומו של המסך הגדול שבאולם הקולנוע, ולחלופין עושה זאת, בלא פחות יעילות והצלחה, מסכו של האינטרנט עצמו.
גם כשהדברים אמורים בבילוי זוגי לשמו - יש לי אופציות רבות אחרות מאשר הליכה לקולנוע. במקום להתניע את המכונית ולהיגרר ב"פקקים" מורטי-עצבים- אני יושב לי בשקט בבית, חוסך בתוך כך הוצאות-נסיעה, וצופה ברוגע ונחת בסרט, ללא הבזקים של סמארטפון ארור, המופעל תדירות באולם הקולנוע.
"פאסה"
וחוץ מזה מרקיז, כל שצריך הוא להיאזר במעט סבלנות. שהרי בסופו של דבר יגיע הסרט, המוקרן כעת באולם הקולנוע, גם היישר לבית שלי. והדברים אינם אמורים רק בזמינות, או בהיצע הממתין לי בהזזת-"עכבר" פשוטה בסלון, אלא גם בעובדה, שאין כרגע שום סרט שמשתלם לי להשקיע בו ערב שלם, ולחפש תוך כדי כך בשבילו חנייה.
כך או אחרת, ראוי להודות ש"המסך הגדול" הוא, בעצם, פאסה". מה שהיה במאה החולפת להיט הבידור המוביל בעולם - מוצא את עצמו היום כזניח. בתי-קולנוע לא מעטים נועלים חדשים לבקרים את שעריהם, ואלה שעדיין נאבקים על שרידותם - עושים כל שלאל-ידם כדי למשוך צופים אליהם בכל מחיר. זו, מן הסתם, גם הסיבה לכך שביום חמישי האחרון הם הציעו לכל בר-בי-רב במדינה לצפות בסרט כלשהו במחיר המגוחך של 10 שקלים. אותי, בכל אופן, הם לא הצליחו לקנות.
