האסטרטגיה המדינית של יו"ר מחמוד עבאס קובעת כי השנה האזרחית הבאה היא מבחינת הפלשתינים שנת ההכרעה שבה הם צריכים להגיע לחברות מלאה כמדינה באו"ם, להביא להקמת מנגנון בינלאומי שיפקח על נסיגה ישראלית לקווי 67 ולהתחשבן עם ישראל בפורומים השונים בזירה הבינלאומית כמו מועצת הביטחון, בית הדין הבינלאומי בהאג ומוסדות בינלאומיים שונים כמו ארגון אונסקו.
בשנה הבאה יציינו הפלשתינים מלאת מאה שנים להצהרת בלפור, מלאת 70 שנה ל "נכבה" ומלאת 50 שנים ל"כיבוש" הישראלי בשטחי הגדה ומזרח ירושלים.
מבחינת הפלשתינים, נקודת המפנה ההיסטורית שחרצה את גורלם במזרח התיכון הייתה הצהרת בלפור. הפלשתינים מכנים את הצהרת בלפור מאז הכרזתה במילה "ארורה" (משאוום-בערבית), מבחינתם היא שורש הרע בנרטיב הלאומי הפלשתיני שהביא להקמתה של מדינת ישראל. אובדן השטחים הפלשתינים ההיסטוריים ויצירת בעיית הפליטים.
השבוע ביקר שר החוץ הפלשתיני ריאד אלמאלכי בבריטניה, הוא נפגש עם שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון וביקש ממנו את תמיכת בריטניה במועצת הביטחון לכשתוגש הצעת ההחלטה נגד מדיניות ההתנחלויות של ישראל ואת תמיכת בריטניה ביוזמת השלום הצרפתית.
אלמאלכי גם ביקש כי בריטניה תמנע מלהשתתף באירועים השונים לציון מלאת מאה שנים להצהרת בלפור. הוא דרש כי בריטניה תנקוט עמדה רשמית שתתבטא בכך שממשלתה תישא באחריות המוסרית וההיסטורית להצהרת בלפור אשר היוותה מבחינת הפלשתינים הסיבה העיקרית להקמת מדינת ישראל ולנכבה הפלשתינית. אלמאלכי נמנע במהלך ביקורו בבריטניה מלחזור על האיומים שהוא השמיע בשמו של מחמוד עבאס בוועידת הפסגה הערבית במאוריטניה לפני כמה חודשים שבה הוא איים להגיש תביעה משפטית נגד בריטניה על הצהרת בלפור.
מאז מקיימת הרש"פ התייעצויות משפטיות עם מומחים למשפט בינלאומי כדי לקדם תביעה משפטית נגד בריטניה, מחמוד עבאס מנסה לייצר מנוף לחץ על ממשלת בריטניה כדי שתשנה את מדיניותה כלפי הפלשתינים, ראש ממשלת בריטניה טרזה מיי חזרה על תמיכת ממשלת בריטניה בהצהרת בלפור, למרות איומי הפלשתינים, בנאום שהיא נשאה בספטמבר 2016 בפני הקהילה היהודית בבריטניה.
מעבר לדרישת ההתנצלות של הרש"פ מממשלת בריטניה היא מצפה שבריטניה תכיר במדינת "פלשתין", לא מן הנמנע שכל הרעש התקשורתי הפלשתיני בעניין הצהרת בלפור נועד לנסות ולדחוף את ממשלת בריטניה לכיוון הזה.
ד"ר סאיב עריקאת, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"פ, פרסם ב-2 בנובמבר מאמר בעיתון "א-שרק אלאווסט" שבו כתב: "כדי שבריטניה תכפר על חטאה בעניין הצהרת בלפור הרי שמה שנדרש ממנה הוא להכיר במדינת פלשתין בגבולות 67 שבירתה ירושלים כאחד התנאים להגן על פתרון שתי המדינות שהיא קוראת ליישמו,ושהיא תפרסם הצהרה חדשה לעם הפלשתיני כדי לסייע לו לחיות בחופשיות במולדתו הלאומית".
המדיניות הזו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס חושפת את אי-השלמתו עם הרעיון שהיה הלב של הצהרת בלפור והוא הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
ההתנגדות של מחמוד עבאס לציונות הינה המשך הקו של ההנהגה הפלשתינית המסורתית, של המופתי חאג' אמין אל חוסייני ושל
יאסר ערפאת, יא נותנת לציבור בישראל את התחושה כי הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" הינו תכסיס פלשתיני בתורת השלבים של אש"פ שמטרתו להשמיד בסופו של דבר את מדינת ישראל.
נראה כי מחמוד עבאס, הנמצא על סף פרישה מהחיים הפוליטיים וסיום תפקידו כיו"ר הרש"פ, משתמש בכל התחמושת המדינית שיש ברשותו כדי לרדת בסערה מהבמה הפוליטית הפלשתינית ולהצטייר כממשיך דרכם של המנהיגים הפלשתינים המסורתיים אשר סירבו להגיע להסדר מדיני עם ישראל ולהכיר בזכויות ההיסטוריות של העם היהודי בארצו.
המדיניות של מחמוד עבאס בשנה הקרובה של בינאום הסכסוך והפניה למוסדות הבינלאומיים נגד ישראל ובמיוחד כל יחסו להצהרת בלפור צריכים גם לעורר את מחנה השלום הישראלי אשר משוכנע עד עתה שיו"ר הרש"פ מכיר בזכותה של ישראל למדינה עצמאית.
ישראל חייבת להיערך בהתאם מבחינה מדינית והסברתית לאתגרים שיציבו בפניה הפלשתינים בשנה הבאה וליזום פעולות מצדה ולצאת מעמדת המגננה לעמדת המתקפה והשמירה על זכויות העם היהודי בארצו.
