טרור פלשתיני בשירות מוסקבה

העניין של הקג"ב בפתח היה מוגבל. הקג"ב פיתח חיבה גדולה יותר לפלגים האחרים באש"ף, ובמיוחד לחזית העממית לשחרור פלשתין בהנהגת ג'ורג' חבש. ככל הנראה, קשר זה נוצר בשל הרגע האידיאולוגי המרקסיסטי של אנשי החזית העממית. חבש היה המפקד, אך המוח המבצעי היה סגנו, ד"ר ודיע חדאד. ברית המועצות התפעלה מיכולותיו של חדאד, וזמן קצר לאחר שארגונו חטף מטוסים בסוף שנות ה-60, הוחלט לנסות להשתמש בכישוריו. לא ידוע תאריך גיוסו המדויק של חדאד, אולם ראש הקג"ב דאז ומנהיג המדינה לעתיד, יורי אנדרופוב, דיווח למנהיג ברית המועצות דאז, ליאוניד ברז'נייב, על הגיוס ואמר "טיב היחסים שלנו עם חדאד מאפשר לנו, במידה מסוימת, לשלוט בפעולות חוץ של החזית העממית... ולכוון אותן בהתאם לאינטרסים של הקג"ב... כל זה תוך שמירה על סודיות מוחלטת". אנדרופוב הגדיר את המבצעים של חדאד כ"פעולות אקטיביות". לפי מילון המונחים הפנימי של הקג"ב, מדובר בפעולות המבוצעות על-ידי סוכנים או לוחמים המיועדות לפתור בעיות בינלאומיות, להטעות את היריב, להחליש את מעמדו ולשבש את יכולתו להוציא לפועל בהצלחה תוכניות עוינות לברית המועצות. השורה התחתונה הייתה: חדאד ואנשיו יוכלו לבצע פעולות טרור, בלי שיידעו שמאחוריהם עומד הקג"ב. לחדאד היה אינטרס משלו לשתף פעולה עם הקג"ב. לאחר מלחמת ששת הימים, הבינו בחזית העממית שרק פעולות טרור יפגעו בישראל ויעלו לתודעה העולמית את נושא הפלשתינים. בשביל לעשות זאת, יש צורך בנשק, מימון, אימונים ותמיכה לוגיסטית - כל הדברים שהקג"ב יכול לספק. ברז'נייב אישר להעביר לחדאד כסף ומטולי וטילי אר-פי-ג'י-5, אך לחדאד היו ציפיות גבוהות יותר. הוא אמר לאנשי הקשר שלו שהוא מצפה לקבל "טילי קרקע-אוויר כדי לתקוף מטוסים; מוקשים/מטעני צד להפעלה מרחוק; מוקשים ימיים; משתיקי קול; מוקשים/מטעני צד עם השהייה ארוכה; אימונים צבאיים". הקג"ב ציין, כי כל מה שצוין ברשימה נמצא במחסני מחלקה V, מחלקה סודית ביותר בקג"ב, חוץ מטילי קרקע-אוויר, אך הללו מעולם לא סופקו למישהו מחוץ לברית המועצות.

פעולה שהעלתה את קרנו של חדאד בעיני ברית המועצות, בוצעה דווקא על-ידי ישראל. ביולי 1970, נעשה ניסיון לחסל את חדאד בדירתו. טיל נורה לעבר הדירה, שהותאם לפיצוץ חדר אחד. חדאד זוהה, הטיל נורה ואז חדאד עבר לחדר אחר. התנקשות זה נראה כה חשוב בעיני הקג"ב, שהוחלט על שימוש בחדאד ואנשיו למבצע חטיפת ראש שלוחת ה-CIA בביירות. הוחלט, כי ראש השלוחה יטושטש, ואז יחטפו אותו למתקן חקירות של הקג"ב. הרעיון היה לדחוף את ראש השלוחה להבנה שאין לו לאן לחזור, לאור הדברים שחשף. לכן, הדבר היחיד שנותר לו הוא בקשת מקלט באחת המדינות הסוציאליסטיות. אם יתמיד בשתיקתו, יש להורגו. בסופו של דבר מבצע החטיפה לא יצא אל הפועל, ככל הנראה מאחר שראש השלוחה הרגיש במעקב סביבו והגביר את אבטחתו. למרות זאת, הקג"ב היה מרוצה מפעולותיהם של חדאד ואנשיו, ובכיר בארגון אמר שמשתלם להפעילם בצורה אקטיבית יותר, לביצוע פעולות אגרסיביות שמכוונות ישירות נגד ישראל. זמן קצר לאחר אמירה זו, חדאד ואנשיו ביצעו, בתיאום עם הקג"ב, התקפה על משרדי אל-על באתונה, שורת פיצוצים במוסדות ישראלים ומתקפה על יעדים אמריקנים. הקשר בין חדאד לקג"ב יצר גם קשר בין חדאד לשטאזי, המשטרה החשאית במזרח גרמניה. כלפי חוץ, הגרמנים היו מנומסים ביחס לחדאד ואנשיו, אבל תכתובות פנימיות של הארגון כוללות התייחסויות גזעניות לפלשתינים, המכונים "דופקי גמלים". עם זאת, נשק ואימונים סופקו לאנשי החזית העממית, וסייעו להם לקראת מבצע "משאבה" שהוכן בקפידה במשך חודשים. מדובר היה במבצע הימי הראשון של החזית העממית. התוכנית: לתקוף מיכלית נפט אירנית העושה את דרכה לישראל. מבחינת הקג"ב מדובר היה בפעולה בעלת תועלת רבה, מאחר שהיא גם תפגע בישראל וגם תחשוף את קשר הנפט הסודי בין שתי המדינות, בזמן שהשאה החל להתקרב לארה"ב. ביוני 1971, תקפו אנשי החזית העממית את המיכלית "קוראל סי" באמצעות טילים. השריפה שפרצה על המיכלית הביאה למסקנה, כי המשימה הושלמה. אך השמחה על הצלחת הפעולה הייתה מוקדמת מדי, מאחר שפעילות מהירה ונועזת של קפטן המיכלית, מרקוס מוסקוס, וצוות המלחים הביאה לכיבוי השריפה ולהצלת חייהם. בעקבות כך, הקפטן קיבל את עיטור המופת מטעם ממשלת ישראל, הלא-ישראלי הראשון והיחיד עד כה שזכה לכך. למרות שהמבצע נכשל, חדאד ואנשיו החלו לדרוש עוד ועוד נשק עבור פעולות אחרות. בתמורה לנשק שקיבל, הסכים חדאד לבצע התנקשויות נגד "בוגדים במולדת", כאשר לרוב היה מדובר בעריקים מברית המועצות. חלק מהפיגועים של חדאד יצאו לפועל וחלקם סוכלו. המפורסם שבהם היה חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה, כאשר הקג"ב חיבר בין אנשי החזית העממית לאנשי כנופיית באדר מיינהוף המערב-גרמנית. היחסים בין חדאד לברית המועצות המשיכו להיות מצוינים, עד מותו של חדאד בשנת 1978 בפעולה שיוחסה למוסד. למרות שהקג"ב איבד את אחד מסוכניו הפלשתינים החשובים, נוצר כבר קשר עמוק עם ארגונים פלשתינים אחרים.

בשנת 1973 הוחלט בקג"ב על שינוי יחס לערפאת ולפתח, לאור מעמדו של ערפאת בעולם. הקשר בין הקג"ב לארגון התנהל בעיקר מול סלאח ח'לף (אבו-איאד). אבו-איאד קיבל מהקג"ב הרבה נשק, מידע מודיעיני, ייעוץ ואימונים לאנשיו. שני הגיוסים החשובים של הקג"ב בפתח בוצעו בשנות ה-70, והם קשורים לדמויות מרכזיות בפוליטיקה הפלשתינית כיום. הראשון הוא יאסר עבד רבו, מבכירי הרשות הפלשתינית והנושאים והנותנים מול ישראל לאורך השנים, חבר ביוזמת ז'נבה ששימש בשורת תפקידים בכירים ברשות. הגיוס השני הוא של סוכן שכונה "חפרפרת", וכפי שדווח בערוץ 1, בהתבסס על התחקיר של איזבלה גינור וגדעון רמז, מדובר בראש הראשות הפלשתינית אבו מאזן. הקשר הראשון בין אבו מאזן לקג"ב נעשה בשנות ה-70, כאשר למד באוניברסיטה במוסקבה. באוניברסיטה זו כתב אבו מאזן את הדוקטורט שלו על הקשרים בין הציונות לנאצים, שכולל אמירות של הכחשת שואה. לאחר שחזר ללבנון, הפעיל אבו מאזן את אנשי ארכיון אש"ף להפצת תעמולה סובייטית, שהוכנה ביחד עם הקג"ב והשטאזי. אחרי התהדקות הקשרים בין אבו מאזן לקג"ב, הועלה אבו מאזן לדרגת סוכן, כאשר לפי הגדרת הארגון מדובר במי "שבאופן עקבי, סיסטמטי וחשאי מבצע משימות מודיעיניות, תוך שהוא עומד בקשר חשאי עם גורם רשמי בארגון". לפי המסמכים, אבו מאזן הוסמך לשמש מרגל של הקג"ב באש"ף. אדם שנשא בעברו תפקידים בכירים בפתח אמר לברגמן, שאבו מאזן לא היה סוכן של הקג"ב במובן זה שפעל נגד הפתח, אלא פעל כאיש קשר מטעם הארגון מול הקג"ב בריכוז העברות אמצעים ונשק מברית המועצות לפלשתינים. עוד אמר אותו אדם, שברית המועצות ושירותי המודיעין שלה סייעו רבות ובאופן משמעותי למאבק הפלשתיני לעצמאות.