נדמה כי הכל כבר נאמר על מערכת הבחירות בארה"ב שנמתחה לאורך כשנה וחצי והגיעה עכשיו לקיצה. כנראה שאין אדם בישראל כמו בעולם כולו שלא מכיר את שמותיהם של
הילרי קלינטון ודונלד טרמפ ואין לו דעה עליהם. אבל לא בטוח כי כולם מניחים ומבינים כי בעצם ההצבעה לא בא הקץ למערכת הבחירות. זו הפעם הראשונה בתולדות ארה"ב שבטרם ספרו את קולות המצביעים ברור כי אחד המתמודדים לא מוכן לקבל את התוצאות. דונלד טרמפ הכריז את זה בקולו: מבחינתו, הבחירות יהיו הוגנות רק אם הוא ינצח. כדבר הזה לא קרה בשום דמוקרטיה בעולם ואפילו בדיקטטורות מובנות הדבר לא זכור.
למשמעויות שעלולות לנבוע מכך צריך להקדים שלוש תובנות: הראשונה, לא קלינטון ולא טרמפ הם מועמדים פופולריים דיים לסחוף אחריהם המונים לא מזוהים מפלגתית. לא אחת נשמע הטיעון הכיצד במדינה של מעל 320 מיליון תושבים לא נמצאו מועמדים המייצגים את ברירת הטובים ולא ברירת המחדל. התובנה השנייה נוגעת בהכרה כי אילו במקום טרמפ היה מועמד רפובליקני אחר הילרי קלינטון הייתה מפסידה, ואילו היא לא הייתה מתמודדת הפסדו של טרמפ היה מתברר כבר בשלבים המוקדמים.
אבל, התובנה השלישית היא החשובה ועתה גם המכריעה: אישיותו של דונלד טרמפ. האיש גדל וחי כ-one showman. הוא מנהל את עסקיו הנרחבים כאילו אין איש לידו. הוא המוציא והמביא. שמו מתנוסס בהבלטה על בנייניו ומתקניו ברחבי אמריקה. וגם על מטוסו. השם הוא המותג. אם לשפוט ממה שהתפרסם נראה כי גם במערכת הבחירות הזו, כאשר הוא מוקף ביועצים הדואגים שיעשה כך ולא אחרת, שיאמר את הדבר הנכון בזמן ובמקום הנכון, הוא הוכיח כי הוא לא השתחרר מהטרמפ שבתוכו. שתי דוגמאות מהשבועיים האחרונים: הראשונה הייתה בגטיסבורג, המקום בו נשא הנשיא לינקולן ב-1863 את אחד הנאומים המכוננים בהיסטוריה האמריקנית במהלך מלחמת האזרחים. יועציו הכינו לו סדרה של נושאים שאותם טרמפ אמור היה להציג. והנה, במפתיע וללא שום קשר ועניין למקום ולתכנונים המוקדמים, את הדקות הראשונות בנאומו הוא הקדיש להתנצח עם הנשים שהתלוננו נגדו על הטרדות מיניות תוך שהוא מבטיח לסגור אתן חשבון לאחר הבחירות. אפשר להניח כי ידי יועציו היו מלאות בשערות שמרטו מראשיהם למשמע הדברים.
דוגמה שנייה: מלבד ההופעות האין סופיות בפני הקהל (בפלורידה, למשל, הוא הופיע 37 פעמים !), לאורך כל מערכת הבחירות טרמפ תקשר עם הציבור הרחב בעיקר באמצעות הטוויטר. כמעט על כל עניין הנוגע לו, גם אם זניח, הוא דאג להגיב מיד. בכך הוא הבליט את נוכחותו הבלתי פוסקת בזירה ויכולתו להתנצח עם כולם, עם יריביו מבית ומחוץ. לפני יומיים פורסם כי יועציו "לקחו" לו את הטוויטר כדי שיחדל ממעשיו. לא פורסם כיצד הוא הגיב אם כי נראה כי הוא "אולף" במקצת.
נשק גרעיני
ועכשיו חזרה לפתיח של רשימה זו. להכרזה של טרמפ כי הוא מראש לא מקבל את תוצאות הבחירות אם הן לא יהיו לטובתו יש רק משמעות אפשרית אחת: לתומכיו ולמעריציו תהא עילה להתעמת עם הממשל והממסד בין אם מדובר בעימות רגוע או אלים. אין אפילו הכרח כי הוא אישית יהיה מעורב בכך. די כי הוא הצית את הלהבה והוא דאג להזכיר מראש כי יש לו שד המחכה לרגע המתאים לצאת מהבקבוק. הממד הקיצוני של אמירותיו בעניין זה לא האפיל על מערכת הבחירות שכולה עמדה בצל האשמותיו את קלינטון בשחיתות שדינה מאסר והאשמותיה אותו כי בגלל אישיותו המסוכסכת הוא לא מתאים להיות נשיא ארה"ב.
ואולם, לאלה שבינינו שאינם מכירים או זוכרים את ההיסטוריה האמריקנית בעשרות השנים האחרונות שדים בבקבוקים אינם עניין חדש. ראוי להביא שתי דוגמאות היכולות לבטא את המשמעויות הנגזרות מהתנהלותו של טרמפ. בבחירות 1964 המועמד הרפובליקאי היה הסנאטור בארי גולדווטר. הוא היה קיצוני בדעותיו שהתבטאו, בין היתר, בהצעתו להפעיל נשק גרעיני במלחמת וייטנאם, שאז הייתה עדיין בשלביה המוקדמים, או באמירתו כי "קיצוניות על הגנת החרות איננה מידה רעה". הוא אומנם הובס על-ידי הנשיא המכהן לינדון ג'ונסון אבל מפלגתו הצליחה לנצח בבחירות הבאות בקונגרס עובדה שציינה כי הקיצוניות יכולה ללבוש צורות שונות.
ב-1968 התמודד בבחירות ג'ורג' וולאס כמועמד של מפלגה שלישית עצמאית שמצעה היה המשך ההפרדה הגזעית. כמי שהיה מושל אלבמה הוא זכה בהישג לא מבוטל במדינות הדרום בארה"ב והיה היחיד שלא מבין שתי המפלגות הגדולות שניצח במדינה אחת, שלו. שנים רבות אחריו עניין ההפרדה בין לבנים ושחורים בחלקים הדרומיים בארה"ב נותרה כסוגיה בוערת ועד היום רובן נמנות על המדינות היותר שמרניות במדינה.
במובן זה טרמפ כבר סימן את התוואי שלו: אני שבאתי מחוץ לממסד הפוליטי, נאבק בוושינגטון המייצגת ממסד זה החושב קודם כל על טובת עצמו. בין אם זה יהיה מבפנים או מבחוץ, אני טרמפ מתכוון לגרום לשינויים שלא הכרתם קודם, במדיניות החוץ, הפנים, הכלכלה והחברה. אתם לא הולכים לשכוח ממני. גם אם אנשים מסוגם של גולדווטר וולאס כשלו בקידום רעיונותיהם, אני שלא נכשלתי עד היום בעסקים לא אכשל גם בתחום הפוליטי. אני לא מוותר בקלות.
לא מדובר בתסריט הזוי. רגע לפני שמיליוני אמריקנים הולכים לקלפי, ומאות מיליוני ברחבי העולם כולו צופים בדריכות לתוצאות, עלינו לזכור כי לא היה מועמד כדונלד טרמפ לנשיאות ארה"ב. הוא היחידי שמעולם לא היה פוליטיקאי ומעולם לא החזיק במשרה ציבורית במישור הפדראלי, מדינתי או מקומי המתמודד ראש בראש על הנשיאות. בכך הוא כבר הגיע להישג חסר תקדים. מה שנותר לו זה להטביע את הטרמפריזם שלו בחברה האמריקנית. כיום זה לא נראה מופרך.
