"אמר רבי יצחק: 'ורחל עקרה' (בראשית כ"ט, ל"א) - רחל הייתה עיקרו של בית. תני ר' שמעון בר יוחאי: לפי שכל הדברים תלויין ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה: 'רחל מבכה על בניה' (ירמיהו ל"א, ט"ו)" (בראשית רבה ע"א, ג').
מוזר הדבר כיצד המילה "עקרה" המסמלת דבר שלילי, אישה שאין לה בנים, הופכת להיות "עיקר", עיקרו של בית המסמל דבר חיובי - הבסיס של עם ישראל?
לאורך הדורות בירכו אימהות האומה היהודית את בנותיהן בברכה המסורתית: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה". ברכה זו מבטאת את הרצון הפנימי של בת ישראל להידמות לנשות האומה היהודית.
בפסוקים בספר בראשית ניתן ללמוד על אישיותן של נשים אלו. "חכמות נשים בנתה ביתה" (משלי י"ד, א'). אימהותינו הן הדוגמה המושלמת לתפקידה של האישה והאם בישראל בחיי הנישואים ובחינוך הילדים.
רחל אימנו בטרם פגישתה עם יעקב "באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא" (בראשית כ"ט, ט'). רחל היא 'רועה', רועה הוא מנהיג, משה רעייא מהימנא היה מנהיג עם ישראל. יעקב אבינו היה רועה ודוד המלך היה רועה. מכאן למדים אנו על תכונת המנהיגות שפיעמה בה. רחל הולכת להיות שותפה פעילה בבניין בית ישראל והנהגתו.
שבע שנים
לא רק תכונת מנהיגות פיעמה בה, הייתה בה תכונה של מסירות והקרבה למשפחה ולכלל עם ישראל. רחל ויתרה פעמיים על טובתה האישית למען האחר. בראשונה מסרה לאחותה את הסימנים שנתן לה יעקב כדי לזהות אותה כאשתו בליל הכלולות. היא שהייתה אמורה להינשא לאהוב ליבה, לאחר ציפייה ארוכה של שבע שנים, עשתה מעשה של הקרבה עצמית כדי לחסוך בושה מאחותה.
לאחר שבע שנים נוספות זכתה להינשא ליעקב, אולם הקשיים ממשיכים בחייהם המשותפים והיא נאלצת להתמודד איתם לאורך הדרך. היא זוכה ללדת ילדים רק לאחר שנות נישואין ארוכות ועקרות, כאשר במהלכן היא מגלה תושייה ויוזמת מהלכים שיביאו לה את הילד הנכסף. רחל יולדת את בנה השני בנימין בלידה קשה שבסופה נפטרה בדרך בואכה בית לחם.
תכונה נוספת באישיותה של רחל היא הצניעות כפי שמצינו בתלמוד: "בשכר צניעות שהיה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול" (מגילה י"ג, ע"ב). חז"ל גילו במעשיה של רחל לא רק את מידת החסד שהייתה טבועה בה אלא גם את מידת הצניעות. היא האמינה לתומה שאחותה הגדולה עולה עליה במעשיה הטובים, בתפילותיה ובצדקותה. לכן הייתה סבורה כי יעקב לא יעשה מקח רע אם לאה אחותה תהיה לו לאישה במקומה. רחל הייתה מוכנה לוותר על יעקב ולחיות חיי בדידות. אולם רצה הקב"ה ולאה ורחל ניתנו ליעקב כדי להקים את האומה היהודית.
מעניין מאוד שתאריך פטירתה של רחל אמנו בי"א במרחשוון מודגש ביותר, גם בגלל אופיה המיוחד כאם הדואגת לבניה בגלות, ומתפללת לשובם ארצה שאליה מתחברים ועמה מתפללים לשוב העם מגלותו. אנו רואים זאת בדברי הנביא ירמיהו: "כה אמר ה', קול ברמה נשמע...,רחל מבכה על בניה...,ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, י"ד- ט"ז). על-פי פסוקים אלו ומדרשי חז"ל נוספים רחל נתפסה לאורך כל הדורות כדמות אימהית ומלאת תקווה, ולא לחינם יום פטירתה מורגש יותר בקרב העם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי מדרש רבה: "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים" ( מדרש רבה בראשית פ"ב). מכאן מובן שיעקב לא הביאה לקבורה במערת המכפלה, אלא קברה בדרך בית לחם כדי שתתפלל על בניה כאשר ייצאו לגלות. גם לפי המדרש ירמיהו הנביא העיר את אבות האומה כדי שיתחננו לפני הקב"ה שיבטל את גזירת החורבן, אך רק תפילתה של רחל נתקבלה והובטח שהבנים ישובו לארצם. למה דווקא תפילתה של רחל הועילה? נוכח הבלגתה לאחותה לאה על הנישואין ליעקב שלא ביזתה אותה ברבים. ואכן דמות כזאת ראויה להערצה ולתהילה.
מאישיותה של רחל אמנו ניתן ללמוד על חשיבותה של התפילה ליחיד ולכלל, מהותו של חסד, אהבת הזולת ומידת הצניעות והענווה. הבה נתפלל שתמשיך ותעתיר "אם האימהות" כלפי הקב"ה על עם ישראל וארץ ישראל.
