נשיא בית המשפט העליון
אהרן ברק אומנם לא היה החלוץ אך שני הביטויים "מבחן הציבור הנאור" ו"מבחן האדם הסביר" קשורים בשמו.
שניהם חזרו אליו כמו בומרנג, ולמיטב ידיעתי הוא הצטער על שניהם צער עמוק, אך כפועל הוא לא חזר בו מהגברת אלא מאדרת בלבד. למיטב הבנתי אף שורה תחתונה בפסקי הדין שלו לא נכתבה אחרת בעקבות הבנתו ששני מטבעות לשון אלה היו שגויים.
מה הבין הציבור מהמושגים האלה? הציבור הבין כי ברק וחבריו שמים עצמם בשמים, ואת הציבור הם משאירים על פני האדמה, או אף מתחתיה, בבחינת קבוצה עליונה, העליתה, רחביה ורמת אביב, לבנים, חילונים, ליבראליים, הרבה אופרה ולעיתים רחוקות קריוקי רק בלי ים תיכוני, אפשר שיר אחד של
אביהו מדינה עם מלים מהתנ"ך), ויש תחתיתה, חרדים, דתיים,
מתנחלים, ערבים, זמר מזרחי, רמלה, לוד, באר-שבע, וכל מי שאינו אליתה, 80 90 אחוז מהמדינה.
ומה ברק רצה לומר לפי הבנתי את הסבריו? הוא רצה לומר שלדעתו לחברה יש סולם ערכים, והשפיטה חייבת להתנהל על-פי סולם הערכים המקובל על החברה, ושפיטה ראויה היא אותה שפיטה, הלוקחת בחשבון אותו סולם ערכים באופן מיטבי כך שהיא מתחשבת הן בהיבטים השונים של הנושא הנדון והן במשקל של אותם היבטים, אלא מול העוגן, סולם הערכים.
נראה אחלה.
אממה, במדינתנו הקטנה והשסועה אין סולם ערכים אחד, יש עשרות סולמות כאלה, ורובם אפילו לגיטימיים, אז לפי איזה סולם ישפוט השופט? לפי הסולם של התובע? הנתבע? או אולי סולם הערכים של השופט עצמו?
אקדח בכיס
ומה היה עושה שופט נאור, או שופט סביר? הוא פשוט היה יורד מסולמות הערכים עליהם טיפס, ועובר לחוק. החוק, בין הוא מקביל לסולם הערכים של פלוני ובין אם הוא מאונך לו, הוא עדיין חוק, על כל שלב משלביו מונח סרגל קטן (או פטיש גדול) עמו אפשר לתת על האצבעות (או בראש) של מפרי החוק והוא המכנה המשותף של כל סולמות הערכים הנוגדים האלה.
ומה עושה שופט נאור ושאינו סביר? הוא דבק ברעיונותיו שכשלו, מברבר ומסתבך בסולמות ובחבלים, בעיקר בחבלי המולדת, וכאשר מנסים להתווכח אתו ואומרים לו "הלו, אתה לא בעל הבית", הוא רואה בעיני רוחו אקדח על השולחן. בבחינת אם במערכה הראשונה אתה לא מסכים לדעתו אתה ודאי נושא אקדח בכיסך, ואז האקדח הזה ודאי יירה במערכה השלישית.
רבותי השופטים, לו הציבור היה שופט אתכם באותם כלים שאתם שופטים אותו, אולי הייתם יוצאים נאורים, משכילים, בקיאים בספרות גרמנית, בפילוסופיה יוונית, במשפט העברי, ובמוזיקה קלאסית, שולטים בסגנון הברוק, ומתים על מריה קלס, אבל אינכם מתנהגים בסבירות, יתרה מכך אתם מתנהגים בחוסר סבירות קיצוני אשר פוסל את פעולותיכם המנהליות.
אין לכם כל זכות לשבט גנטית את דור השופטים הבא על-מנת שיהיה בדמותכם, אין לכם זכות להופיע לפורומים מנהליים אליהם אתם מחויבים בחוק, לאחר שקבעתם לכם עמדה מגובשת מראש וכתוצאה מכך אתם מעקרים את שיקול הדעת של הפורום ומאלצים אותו לפעול על-פי ההחלטות המוקדמות שלכם בבחינת כזה ראה וקדש.
קשטו עצמך טרם אתם קושטים אחרים, שמרו על עצמכם ושמרו עלינו, פן אם לא תצאו מהסחרור אליו הכנסתם את עצמכם, אתם תמשיכו לאבד את אמון הציבור, תמשיכו במגמה הקיימת ומתגברת מאוד המובילה אתכם להיות יותר ויותר מוצג מוזאוני, עם עבר מפואר, מהפכה מאוד שנויה במחלוקת אשר במקום לשנותה ולהתאימה למציאות הדינאמית קפאה על שמריה מהרגע ששוליותיו של הקוסם החליפו אותו, ומוליכה מאז את מערכת המשפט בישראל אל עבר עתיד לוט בערפל, ונעדר כל השפעה.
