שלטון החוק בעמונה הועמד פעם אחר פעם במבחן, קבוצת
מתנחלים עם אמונה יוקדת בצדקת הדרך התישבו על אדמה לא להם ללא רשות, לימים הם התבססו במקום הכו שורש, קנו להם חזקה בעיניהם והיו לשליטי המקום.
זכורה עדיין (לשמצה) פינוי עמונה הקודם, בהם המרחק מהרג אנשים חפים מפשע היה אך כפסע, הצבא התערב שלא בטובתו ויצא מוכה וחבול, האגדה גם מספרת כי בני אותו הישוב לא הסכימו אחר כך להתגייס לצהל.
אין ספק שעקירת ישוב ממקומו אחרי שהתבסס בו הוא דבר לא רצוי, למרות שאנשים ואני בתוכם עברנו דירות וישובים לפי הצורך, נכון אותנו לא עקרו אבל אנחנו לא התיישבנו במקום אסור.
האדמות של עמונה היו שוממות עד שבאו המתנחילם ויישבו אותן, בעלי הקרקע נעלמו מזמן ולא מצאו אותם, אלא שבית המשפט העליון פסק כי אסור להתנחל על אדמה פרטית ללא רשות וזאת יש לכבד. בדמוקרטיה הדבר היחיד שמגן עליה הוא שלטון החוק, ואצלנו עם כל הבקורת על שופטי העליון עדיין איננו דומים לא לטורקיה של
ארדואן, לא לרשות הפלשתינית, ובוודאי לא לדרום אמריקה.
אז אין ברירה צריך לנשוך שפתיים ולהזיז את השכונה כמה מאות מטרים משם, ולא יקרה דבר, מלחמת אחים נוראה הרבה יותר, ואם הבחירה היא בין שלטון החוק ומלחמת אחים, לבין העלבון והזעם על עקירת הישוב, אני בעד שלטון החוק ומניעת מלחמת אחים, וצריך להיות ברור למתנחלים כי מלחמת אחים היא טבו, אין איש חוצה קו אדום זה.
