מהעיתונות למדנו כי לאחרונה חל מהפך בגיוס לצהל, יותר חרדים וערבים מוסלמים ונוצרים מתגייסים לצה"ל. מאידך חלה ירידה בשיעור המתגייסים מבין הבדואים לגדוד הגששים. אין ספק שבימים טרופים אלו כאשר אנו שומעים חזור ושמוע את דברי הבלע של הרשימה המשותפת, כאשר הם מגבירים את השנאה וההסתה המתלהמת כנגד המדינה ככלל ויהודים בפרט זוהי מגמה חשובה שיש לטפחה.
החרדים והערבים די דומים בכמה וכמה מישורים. רובם אינם עובדים בעבודה מוצהרת ולכן אינם מצויים מעל קו העוני, לרובם מספר ילדים רב, מותר להם לשאת מספר נשים, אומנם אצל החרדים כפוף למגבלות מסוימות, אך אצל הערבים אין מגבלה.
קשר טוב
שני מגזרים אלו אינם מכירים בישות הציונית שהיא מדינת ישראל. הם קוראים לעצמם (הערבים) פלשתינים, ואילו החרדים חוסים תחת כנפי מנהיגיהם או חצרותיהם, ואינם מכירים בחוקי המדינה. לדוגמה ראש עירית רהט אמר כי ימריד את האוכלוסייה הערבית נגד חוק המואזין.
והנה הפלא ופלא מתוך ההריסות הולך ונרקם קשר טוב עם אותם חוגים בעדה הערבית ואצל החרדים, עד כדי כך שהמתגייסים הערבים מוכנים לשרת ביהודה ושומרון, ואילו החרדים כבר לא יוצאים בראש חוצות בהפגנות המונים נגד הגיוס.
אולם כאשר חוזרים מגויסים אלה הביתה הם זוכים לקריאות גנאי כגון בוגדים, משתפים ועוד, עד כדי איומים ברצח. כאן המדינה צריכה להכנס לתמונה, לערוך כנסי הסברה בזכות הגיוס, לנהל תעמולה נרחבת במגזרים אלה, לשמור פיזית על המאוימים ולהעניש באופן החמור ביותר את המאיימים.
אחד ממשפחת זועבי כאשר קרא בדף הפייסבוק שלו לרוצחי הנערים טרוריסטים קיבל איומים על חייו, ונאלץ לצאת לחו"ל מפחד האיומים, עם זאת הוא חזר והתגייס לצהל, כאשר הוא אומר שמדינת ישראל היא מדינתו פה נולד עליה ישמור ופה יחיה.
