את המחזה "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" כתבו אנדרו לויד ובר וטים רייס כעבודת הגמר שלהם באוניברסיטה. אורכו אז היה 45 דקות. לאור הצלחתו, והפיכתם לצמד מחברי המיוזיקלס הטוב ביותר אי-פעם, כתבו אותו מחדש והפעם עולה הגירסה של שעה ועשרים על בימת תיאטרון רמת גן. הגירסה היא על-פי בימויו של משה קפטן שנעשה בבית צבי ב-1999, וחזר ועלה בבית צבי שוב ושוב מ2000 עד 2007, והפעם - בהעלאתו מחדש בבימויו של עוז מורג. התרגום המקורי של אהוד מנור נשאר על-כנו. אריאל קשת עיבד מחדש את המוזיקה ומנצח על התזמורת החיה על הבמה לחלופין עם מיכל סולומון.את התאורה הבהירה עיצב אורי מורג המנוסה. לא צפוי לראות סטודנטים בראשית השנה המסיימת שלהם את לימודי התיאטרון, בהופעת הבכורה שלהם החונכת אותם כשחקנים - שביצועם יהיה כה מטופח ומושלם. אבל זה אכן מה שקורם עור וגידים על בימת בית צבי, באולם המעוגל של תיאטרון רמת גן. שירת הלהקה אותה הדריכה מיכל סולומון, הנשמעת בהרמוניה קולית של קולות זכים ויפים, הריקודים שאת עיצוב התנועה להם יצר הבימאי בהצגה זו עוז מורג, ועל כולם, הסולן המפתיע בקולו המושלם - גל גולדשטיין כיוסף - כל אלה מכלילים את "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" כעוד הצלחה של מחזמר, בתוך שורת ההצלחות הנודעות של "בית צבי". כמו "אחים בדם", "עלובי החיים", "שיער" ועוד. את המוזיקה שמבצעת התזמורת המצוינת שמאחורי הבמה ניהל המוסיקאי אריאל קשת. מלבד קולו הנהדר של גולדשטיין, ניתן היה להבחין בהופעתו של ג'וני רוזנבלום המצוין כיעקב ועוד יותר מכך -בצד הדרמטי שלו כ"פוטיפר". גיא גבל עינג בהופעתו כפרעה-סטייל אלביס פרסלי, והכניס גוון עכשווי למחזמר; עידן שמעוני כשר האופים שנידון לתליה, המשיך לשמח את העין בהשתתפותו בלהקה מעצם כשרון התנועה בה נחון, והבעותיו המרשימות המצביעות שיש מה לצפות ממנו בתחום הדרמטי גם כן. את סיפורו של יוסף, בנו של יעקב, שהקנאה בו גרמה לאחיו להשליכו לבור ואח"כ למכרו למצרים - כולם מכירים מהתנ"ך. גם את היותו פותר חלומות, מה שהפך אותו בסופו של דבר לקרוב ביותר לפרעה, שהאזין לפתרון חלומו של יוסף ועשה כמתבקש ממנו, וזכה להפוך את מצרים למעצמה כלכלית מספר אחת במזרח התיכון אז - גם את זה כן כולם מכירים. כשעוד קודם לכן בדרך לתהילה, ולהיות יוסף סגנו של המלך - כיצד אשת פוטיפר ניסתה להטרידו מינית - גם זה ידוע. אך על-רקע התפאורה של רועי ואטורי על-פי זו של יוסי בן ארי, הצבעונית והגאומטרית, עם שלל התלבושות שנטשה מנטל הכשרונית יצרה חדשות, ברוחו של יובל כספין מההפקה המקורית, שכולן תאמו לגופן המחוטב של חברות הלהקה ובמיוחד לגופו החטוב של יוסף הצעיר - כל אלה, עם המוזיקה שלא חדלה להתנגן לנו בראש אחרי ההצגה - יוצרים חוויה מענגת מאין כמוה. מובן שהלקח מהמסר של הסליחה, החמלה והרחמים של יוסף כלפי אחיו שהתאכזרו לו, מהווה חלק משמעותי בסיום המחזמר, שאינו רק מוזיקה, ריקודים, ושחקנים שהם גם רקדנים וגם זמרים; המחזמר מעניק תמונה ססגונית לחלק חשוב בהיסטוריה של עמנו, ומכיל בתוכו את הלקח המוסרי החשוב הנ"ל. מכאן, שראוי וכדאי שתלמידי בתי ספר יחזו במחזמר, ואולי יתקרבו הודות לו לתנ"ך, שלימודיו כה צומצמו בשנים האחרות עד לפחות מהמינימום. הצגה שכה מענגת בימים טרופים אלה של חפירות תקשורתיות שלא חדלות מלהטריד את הצופים והמאזינים כאחד. מהווה אי-של שלווה נפשית ותענוג.