הפעם הזו מבקש אני לשתף אתכן ואתכם כאיש אחד בחוויה נדירה שעברתי וחוויתי אמש, במסגרת המחלקה למחשבת ישראל, באוניברסיטת בר-אילן. חוויה מרגשת ועצומה זו הצליחה להביא ולהשאיר על פניי חיוך, שהותיר חריציו העמוקים על פנים אלה, מאז יום אתמול. כשהסתכלתי - עם בוקר במראה - לקראת טקס הגילוח היומיומי גיליתי - לתדהמתי, כי רבה שחיוך זה נותר על פניי. דומה כי החיוך, הבלתי מוכר הזה, מסרב להניח לי, כמו-גם מבקש לקנות לו - רחמנא ליצלן - משכן קבע בפניי ואף דוחק טרדות יומיומיות ושוטפות אל צד.
ראש וראשונה חייב אני שלמי תודה - מעומק ומקרב לב לפרופסור האישי שלי, אברהם (אבי) אלקיים, שהגה הרעיון המדהים הזה שהתעטף ונעטף בשם: "גוונים של מחשבה". תחת ובחסות השם, הכאילו (
ממש, ממש כאילו, במובנו הלשוני הטהור ולא הסלנגי-השינקינאי, הנפוץ) מיושן הזה, מסתתר רעיון חשיבתי ויצירתי אדיר של אותו פרופסור שלי (ולהלן: "אבי") ולמי שפעלו לצידו - ראש וראשונה יפה הנפלאה. רעיון זה יסודו בהנחת היסוד שהייתה קיימת - משך שנים הרבה בעם היהודי, עד שנזנחה והושלכה לה אלי שולי דרך. רעיון זה יסודו בכך, כי הלימוד, הינו לימוד לשמו, לצרכיו הוא -
לימוד נטו, לימוד לשם הרחבת דעת והפצת נפוצות הידע, ללא כלל הגבלת שיעור, ללא כל סייגים וכן ללא צרכים וגם/או מטרות נוספות מיידית וגם/או עתידיות, ישירות וגם/או עקיפות.
כך, בשקט, בשקט - אחד ואחת, אחת ואחד - באין רואה ובסתר, קרם לו עור וגידים - אין מאין ויש מאין, כאחת - עד שלבש צורה פיסית, ממשית הרעיון, שלבסוף נתגשם הוא ומומש חלום החוויה הלימודית האמיתית והמזוקקת. כמה מניינים בודדים מאיתנו נתנו הסכמתם/הסכמתן להקדיש פעמיים בחודש שעות מספר מפעילותיהם היומיומית השוטפות, לדחוק מטלות ומחויבות ההווה, הדוחקות והתובעניות, אל צד ולעסוק ב"שטיפה רוחנית של הנפש". כך מגדיר אני:
"ניקוי הריאות מהזפת, במברשת שינים, ממצבור השחיקה והחדרת חמצן רעיוני למוח" .גם אם ההגדרה שלי הינה, הגדרה פלצנית - במידה זו וגם/או אחרת - אין הדבר מעלה וגם/או מוריד בעיניי, כלל. העובדה המוכחת הינה, שהחיוך הפך לבן בית על פניי ו"מאיים" לכבוש לו חלקים ונתחים נוספים מגופי.
הרעיון הינו פשוט למדי - ממש, גאוני בפשטותו. נוטלים נושא מסוים, דנים בו, לאורכה של שנת לימודים אחת, בדיון מקדים של שבועיים ימים, לפני הרצאת המרצה האורח/ת. והכל - הכל במטרה להיות מוכנים ומזומנים לקראת הרצאת האורח/ת הצפויה ולהיות מעורים מבעוד מועד בחומר העתיד להיות מועבר לנו, לפניי ולפנים. זאת ועוד. המרצה האורח/ת חייב לבוא מתחום, קרי מדיצספלינה, שאינה בגדר מקצוע הלימוד - מחשבת ישראל. כך עתידים אנו לשמוע במהלך שנת לימודים זו מספר הרצאות בנושא "דת" ממי שתחומי עיסוקם הינם - בין היתר - פילוסופיה, פסיכולוגיה, חקר דתות, לימודי תרבות המזרח ועוד ועוד עוד אין מי יעצור וגם/או מי יסכור.
מצאנו עצמנו מחולקים ומפוזרים לקבוצות חשיבה ולימוד קטנות, בנות חמישה משתתפים ומשתתפות. בתום הדיונים הנפרדים, חברנו יחדיו, זו לזה וזה לזו וחלקנו חוויות פרטיות, שהפכו לחוויות משותפות. הרעיון שמי שמבקש/ת ליטול לעצמו/לעצמה רשות הדיבור נוטל הפרח, בו אחז/אחזה, קודם לכן, הדובר/ת שקדמו לי, היה נפלא. כך כובדה ונשמרת תרבות הדיון והשיח וכמעט -
כמעט (שהרי אנחנו יהודים וכל כך נחמדים, בעיקר זה לזו וזו לזה...), ואף לא נשמעו קריאות ביניים והתפרצויות איש ואישה לדברי חברו וחברתה. הייתה חרות לשיח.
ההתלהבות הייתה כה עצומה, עד כי הקבוצה שפתחה לה אפיק שיח נוסף, באמצעות ה"וואטסאפ" - החלה לחלוק מהגיגיה, גם באמצעות מכשיר אינטרנטי זה. משהגיעו דברים, לדעתי אני - ולדעתי אני, בלבד! - כדי הגזמה של ממש והיו גם מי שהחליפו "רשמים", בענייני תורת הצמצום של האר"י הקדוש וניתחו אותה ב"וואטסאפ", אלי עומק ולפני ולפנים, החלטתי כי "אראה להם", אחת ולתמיד, תורת ניתוח צמצום מהי. בסביבות השעה 04:00, לקראת אשמורת זו וגם/או אחרת, ניתחתי הפועל העברי "צמצם" והטיתי אותו בהטיות שונות ומשונות, אל שמאל ואל ימין. ימה וקדמה, צפונה ונגבה ואל כיוונים נוספים ורוחות, שאפילו שושנת הרוחות לא ידעה קיומם ונתיבתם.
התגובה המיידית והצפויה לא איחרה להגיע. נתבקשנו -
כולנו יחד, כאיש אחד להימנע מלהעלות הגיגים שלנו,
יהיו הם אדירים ונפלאים, ככל שיהיו באמצעות הכלי המוצלח הזה, הידוע ומפורסם בישראל (וגם ברחבי עולם) בשם:"וואטסאפ". לצורך כך, הבהירו לנו, העושים במלאכה, נועד, אך ורק הפייסבוק. ה"וואטסאפ" של קבוצת
"גוונים של מחשבה", נועד, אך ורק לשם העברת מידע והודעות דווקניות, בדבר פעילותיה הצפויות והעתידיות של הקבוצה. הא - ותו לא! זו גם ההזדמנות הראויה שלנו להתנצל בפני מי שלא היו חכמים/חכמות דיים/דיין, לא כיבו מכשיר הטלפון הנייד שלהם, כך שהם "זכו" להשכמת בוקר ממני, בשעה 04:00. מחילה, מחילה - חוזר אני ושולש - אנא מחלו לי, על כי חטאתי ופשעתי כלפיכם/כלפיכן בגזל שינה. כך לא יהיה עוד במקומותינו. בי נשבעתי, בלי נדר.
ולאבי
"הפרופסור האישי והצמוד שלי" ולצדיקה הנסתרת, שבתוכנו - המבקשת שמור על עילום שמה - המממנת, בכספי נדיבותה, פעילותה של קבוצת: "גוונים של מחשבה" ואף מעניקה מלגה, לכל משתתף/משתתפת בקבוצה, שלמי תודה והוקרה שלוחים ונשלחים אליה - מעומק ומקרב לב - באמצעות רשימה זו. תודה רבבבה.
גילוי נאות: כותב רשימה זו שקוד - בימים אלה - על כתיבת עבודת הדוקטורט השנייה שלו, בנושא: "ייצוגי שבתי צבי ושבתאות בספרות העברית החדשה, משנת 1881 עד שנת 2016", בהנחייתו של ראש המחלקה למחשבת ישראל, באוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אברהם אלקיים.
