יש רוח ויש רוח, יש אש ויש אש, כללי הפיזיקה הם כללים שקשה מאוד להבין אותם, אלברט אינשטיין, רוברט מקסוול, גליליאו גלילי ואחרים.
כללי הפיזיקה היותר מורכבים הם אלה אשר בהם מעורבים כל מיני רעיונות מיסטיים אמורפיים, כמו קודש, חול, אמונה ועוד.
מה זו רוח אנו יודעים, זו תופעה פיזיקאלית הנובעת מהפרשי טמפרטורות ומגורמים אחרים, קודש אנחנו חושבים שאנו יודעים ("המבדיל בין קודש לחול, שבתותינו הוא ימחול" היינו שרים כל מוצ"ש אצל ח.ד וב. ההורים של ב. שרים עם הנר המפותל ביד, ועם הריח המשכר של הציפורן), ורוח הקודש הייתה עד עתה משהו נסתר מעינינו, משהו אמוני מיסטי, ובימים האחרונים אנו מבינים אותה לאשורה, זו אותה רוח המביאה את האש לשכונות וליישובים היהודיים דווקא.
לא יד אדם בדבר, חברי היקרים, זה לא טרור ולא נעליים, זה פיזיקה, זו הפיזיקה של רוח הקודש.
המחקרים המואצים אשר נערכים במקביל בטכניון ובישיבה יוניברסיטי בארה"ב עוד לא הגיעו למסקנה סופית אם רוח הקודש מתפקסת על-פי כמות הכיפות ביישוב, או שמא על-פי כמות המכוניות בשבת (ודאי לא על אכילת חזיר כי חזיר לא אוכלים גם ביישובים ערביים), אבל אנו קרובים לפריצה עולמית, לא פחות ולא יותר מפרס נובל בפיזיקה מונח על הסיפור הזה (ריבוע כמות הכיפות מחולק בשורש כמות המכוניות בשבת – לא סופי).
ול ב. וא. יקירי אשר לצערי איני יכול אף לפרט את שמם הפרטי, ליבנו אתכם, אתם סמל ענק של שפיות ודו-קיום כאן בארצנו, דו-קיום בקרב היהודים, דו-קיום בין כל הבריות, שנים של עמל, ערימות של ספרי קודש וחול, תלמוד בבלי ליד
עמוס עוז, ששה סדרי משנה ליד
חיים באר, הכל עלה בלהבות. אתם אי-של שיקול דעת בתוך ים כיאוטי של חילוקי דעות קיצוניים ואת כל זה הענקתם ואתם מעניקים לדורות הבאים הרבים שלכם ולסביבתכם, סביבה אשר נולדה אל העושר אשר הקודש והחול משמשים בו בערבוביה. רכושכם אבד התמונות של ההורים, המזכרות מהחברים שנפלו, הדיפלומות, הבגדים. הכיפות, הרכוש אבד, אך הנפש נותרה, אותה נפש שהבריחה אתמול את ב. מביתה אפילו ללא שעון כאשר הלהבות ליחכו את החלון.
אותה נפש שהובילה אתכם כל השנים, הנפש שתפתח בפניכם מסדרונות חדשים ועולמות חדשים, על-אף קשיי הרגע.
אוהבים אתכם,
המשפחה.
