הפרשה מתחילה בהספד אברהם אבינו על שרה אמנו, תוך ניהול משא-ומתן של אברהם עם עפרון החתי, לרכישת מערת המכפלה, וקבורת שרה במערת המכפלה, כאשר עפרון מקבל את אברהם כ"נשיא אלוקים אתה בתוכנו במבחר קברנו קבור את מתיך... (בראשית כג, ו) ולפתע עפרון מתהפך ודורש הוא מאברהם: "ארבע מאות שקל כסף, ביני ובינך מה היא" (שם, כג, טו) - הון רב ועצום.
השוני בין תחילת משא-ומתן לסופו, דורש ביאור, כאשר התורה הקדושה שהיא ספר הדרכה (ובמיוחד ספר בראשית הנקראת "ספר הישר" – ע"ש האבות הקדושים שנקראו "ישרים"), מה באה היא ללמדנו?
הביאור לפי דברי הגמרא (בבא מציעא, פז ע"א): "רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט לא עושים". הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל מדייק, כי אין זה אומר שעפרון לא אמר אמת, כי הוא התכוון לכל מילה כאשר אמר בתחילה "השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה", אך הוא לא יכול היה לעמוד בפיתוי כאשר שמע מאברהם "נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה" – בשמעו המילה "כסף" כאילו ראה מולו ערימת דולרים... מול פיתוי כזה לא יכול היה לעמוד.
כאמור, התורה הקדושה הינה ספר הדרכה לשלימות נפש האדם עלי אדמות. את חולשותיו של ה"אדם" למדים אנו לאורכם של אישים ואירועים שונים בתנ"ך (ומתוך חולשתם נלמד את הלימודים הנחוצים מהם).
הרי לנו כמה דוגמאות להמחשת הדברים:
"ויבא הפליט ויגד לאברם העברי" (בראשית, יד, יג), "זה עוג שפלט מדור המבול, והתכוון שייהרג אברהם ויישא את שרה" (רש"י בשם חז"ל). כך גם אצל לבן, כאשר יעקב אבינו מגיע לחרן בשליחות הוריו, מיהר לבן (דודו, אחי אמו) "וירץ לקראתו וחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו" (שם, כט, יג) "כסבור ממון הוא טעון" (רש"י) (כמו אליעזר עבד אברהם – בפרשתנו) ולכן חיבקו ונישקו ומיששו, וכשלא מצא כלום "ויביאהו אל ביתו" – לשמוע מפיו היכן החביא את הכסף...
דוגמה נוספת: בפרשת מקץ, פרעה חולם ראשית שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות, והרזות אוכלות את השמנות, ובפעם שניה חולם כיצד שיבולים מלאות נבלעות על-ידי השיבולים הרזות... ומכל היועצים והחכמים בממלכה, פתרונותיהם לא שכנעו אותו, ואין איש שידע לפתור את החלום.
בסופו של דבר התייצב שר המשקים וכך אמר למלך פרעה: "את חטאי אני מזכיר היום, פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים, ונחלמה (שנינו) חלום... ושם אתנו נער עברי שפתר לנו את החלומות, ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי המלך השיב על-כני ואותו (את שר האופים) תלה" (שם, מא, ט-יג).
לכאורה פעל שר המשקים באצילות בהזכירו את חטאו, עונשו וחנינתו, למען העזרה ליוסף (בהבטחה שהבטיח לו לזכרו) וכן בעזרה למלך פרעה במציאת פותר חלומות כמו יוסף. אך המדרש (בראשית רבה, פט, ז) מבהיר את הדברים בצורה שונה מהנראה לנו. כי שר המשקים ראה את מצוקתו של פרעה, כמה הוא מזיע, מחוויר ומאדים, וחששו גבר עליו, פן ושמא יחטוף פרעה התקף לב – ואז חשש כי – יקבל שבץ וימות, ויתמנה מלך אחר – ואז... הוא יביא עמו את השרים שלו, ואת שר המשקים שלו... והוא – שר המשקים (מיודענו) – יפוטר ויהיה למובטל... ולזה אינו מוכן! החליט לספר את אשר על לבו, רק אל ימות לו פרעה, יישאר בחיים ועמו יישאר גם הוא בתפקידו...
בכל הדוגמאות שהבאנו, חז"ל הקדושים גילו לנו את צפונות לבם ומחשבתם, כאשר מעשה שנראה כהקרבה והטבה, הפכוהו לשיא האנוכיות, ומדוע? ללמדנו, כי בלי לימוד תורה, ספר מוסר ועבודה עצמית, האדם הינו "עיר פרא" ממש! כולו אנוכיות ודאגה אך ורק לעצמו! הוא אשר אומר הפסוק: "עיר פרא אדם יוולד" (איוב, יא, יב).
ומעשה היה עם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שהיה לו ויכוח עם אחד מגדולי הפילוסופים בפראג, האם אפשר לאלף בעל חי שישנה את תכונותיו? רבי יהונתן טען שאין אפשרות כזאת. הפילוסוף חלק עליו, והתעקש כי בידו לאלף והבטיח להוכיח לעין כל את צדקתו.
במשך חודשים אילף הפילוסוף חתול להגיש מגש עם כוסות יין וצלחות לאורחים, ולימים ביקש מרבי יהונתן להיות אורחו ולראות את הפלא הגדול ואת צדקת טיעונו. ישבו המסובים והנה החתול נכנס עם מגש כוסות וצלחות והחל להגיש למסובים, והמסובים מתפעלים ומתרגשים מהמחזה... אז הוציא רבי יהונתן מכיסו קופסה קטנה, פתח אותה ומתוכה קפץ עכבר, החתול רק ראה את העכבר, זרק את המגש על כל תכולותיו ורץ לתפוס את העכבר...
מהאמור למדים אנו, כיצד במעשה טוב יש לפעול בפנימיות, בקדושה ובהצנע לכת (ולא רק כלפי חוץ), והאדם בשונה מכל הנבראים, הנקרא "מהלך" (ואינו "עומד"), חובתו היא ללמוד ולהתעלות בעבודת ה', והעיקר לא להישאר במצב "סטאטי", וכך למלא את ייעודו עלי אדמות בדרך להשגת המטרה הנעלית - "שלימות האדם".
