כאשר התברר ביום חמישי בערב (24.11.16), ההיקף העצום של השריפות בכל רחבי הארץ אך בעיקר ובמיוחד בצפון, עגום היה לראות כיצד חפרו פניהם של המגישים בתוכניות הטלוויזיה השונות. יש מהם, שאפילו בשעה קשה זו, השמיעו, כיונית לוי, כאשר האמת כבר הייתה ברורה לכל, את המשפט האלמותי: "בין אם מדובר בהצתות ובין אם מדובר בשריפות..."
עשרות מוקדים להצתות בחיפה. לעיתים מוקדים "תאומים". האחד במרחק קטן ממשנהו (להבטחת ההצלחה המיוחלת)... ערימות זרדים וחמרי בערה, בזוגות, מפוזרות, ברחבי הארץ, הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? מוקדים בעמקי הואדיות (טלמון) להבטיח שרכב הצלה לא יוכל להגיע לשם...
בעת כתיבת ידיעה זו, בבוקר יום חמישי (24.11.16), כבר נשאלה השאלה: היכן גיבורי השמאל כולם? היכן גינוי חד-משמעי וברור, וקודם כל מפיו של נשיא המדינה, שלשונו בד"כ סובבת כשבשבת בפיו. סובבת ללא מנוח. מדוע הפעם נאלם דום? היכן ראש האופוזיציה? האסון שפקד עשרות אלפים מתושבי המדינה, לא נגע ללבו של הרצוג? היכן מוסי רז,
זהבה גלאון,
תמר זנדברג,
מיכל רוזין,
יריב אופנהיימר? וכן, כן. היכן
איימן עודה? אני שומע וקורא את הטענות כי "הברברת מזיקה". למה או למי היא מזיקה? מפני שבמקרה היא אומרת לציבור את האמת? הגמגום ששלט עד עכשיו בתקשורת, טוב יותר? מדוע לא אמרו את האמת ומדוע התקשורת, מלכתחילה, עשתה הכול להסתרתה? האם הרצון לטאט אל מתחת לשטיח, את האמת העגומה מאד, אף שהיא כואבת, שולט בשיח הדפוק שמכתיבה המדיה? כי אנשיה אומרים לעצמם: "נטפל קודם כל בנתניהו, בצוללות, רק אח"כ נעסוק בשריפות?"... אנו כבולים באזיקי ה - "פוליטיקלי קורקט", הארור והמשתק, ולפיה המיעוט הערבי אף פעם לא נתן ידו לטרור... נו, באמת... בגל האחרון לפי ספירה אחת, בלתי רשמית), פקדו אותנו כ - 700 הצתות. אף אחת מהן, אני חוזר, אף אחת מהן, לא באחד מהיישובים הערביים בישראל גופא... וגם, כמה שריפות בדיוק פקדו את איזורי A, Bו -C, הפלשתינים, בחמש השנים האחרונות, אם בכלל?
שמיכת האשליות
בעת כתיבת ידיעה זו (יום ב' 28.11.16), כבר מצויים בידי המשטרה 23 חשודים. רובם ערביי ישראל. אתמול נעצרו 6 קטינים ערבים, ליד עכו, כאשר נסעו במכונית של אחד מהם לביצוע הצתות.
הביקורת, על חוסר המוכנות של הממשלה לגל ההצתות הנוכחי, מוצדקת. שמיכת האשליות החמימה הזו של הפוליטיקלי קורקט, מנעה מהממשלה ומגורמי הביטחון האחרים, להיערך נכון ובמועד, לתרחישים הקשים הללו. הם לא ראו את המציאות נכוחה, אלא את משאלות לבם. לכן אין מטוסי כיבוי כבדים (סופר טנקר). ליוון יש, לקרואטיה - יש, ולנו, הנתונים במלחמה בלתי פוסקת, אין? לכן נדרשנו להזמינם בבהלה מחו"ל. זו לא התכוננות נכונה לשע"ח. כבר שנים ידוע כי שרפות רבות פוקדות את הישובים היהודיים, והן פוסחות משום מה על הישובים הערביים. כבר אז הייתה חייבת להדלק נורה אדומה. בוהקת! היכן?- במוחותיהם של אנשי הביטחון לדרגותיהם ולתפקידיהם. היכן היה בוגי יעלון? היכן היה
אהוד ברק? היא לא נדלקה אז. עכשיו ישראל משלמת על כך מחיר כבד. ושאלה קשה נוספת: האם מידת החדירה של השב"כ, לתוך החברה הערבית בישראל זהה לחדירתו העמוקה, מאד, לחברה הפלשתינית? או שמא ההשפעה המשתקת של ה - פוליטיקלי קורקט פעלה גם כאן? הערכתי (רק הערכה כמובן), שכן. גם על עובדה זו אנו משלמים עכשיו מחיר כבד. כבד ויקר. מחיר ההתפקחות המוחלטת יהיה יקר עוד יותר הרבה יותר!
במשך עשרות שנים טיפחו בעם ישראל, השב לציון, את ההכרה כי אחד הביטויים לגאולת האדמה והארץ הוא גירוש השממה על-ידי ייעור ונטיעות בכל מקום אפשרי. הירוק הפך להיות אחד הביטויים המרכזיים של הציונות המתחדשת.
הערבים המציתים ידעו בדיוק במה הם פוגעים. הם הצליחו באחת להחליף את צבעי התקומה שלנו, את הצבעים של האופק הישראלי, מירוק לאדום מדמם.
