בפתיח לחדשות הערב הובא נתון מעניין ומדאיג כש-86 חיילים שהיו מיועדים להתגייס לשריון סרבו להתפנות מהבקום, לבסיס האימונים של השריון. הם הודיעו שהם רוצים להגיע לחיל רגלים. זוהי אחת הפעמים הבודדות שמגיע לאוזן הציבור סירוב בהיקף כזה לחיל השריון.
זה הזכיר לי ימים אחרים של שנות החמישים והשישים, כאשר הייתי מ.כ צעיר ונמרץ בגולני בגדוד 51, שישב אז בטירה, אחד התפקידים הראשונים שלנו היה לנסוע לבקום ולגייס לגדוד את החיילים המיועדים לגולני.
אסור היה לנו להגיע עם תג גולני, ו/או נעלים המסגירות את שייכותנו החיילית, משום שהחיילים לא רצו להגיע לגולני, החילות האטרקטיביים אז היה השריון והצנחנים, הצנחנים עם הילת פעולות התגמול, והשריון כחיל שמאפשר נסיעה במקום ללכת ברגל ולאכול אבק.
החיילים הועמסו על משאיות הסגורות מכל עבריהן בברזנט עבה, גם הירידה האחורית נחסמה בברזנט וזאת על-מנת למנוע מהמגויסים החדשים לנחש לאן הם נוסעים. למרות זאת כאשר הגענו לסביבות עתלית החלו כבר הלחשושים ומספר חיילים קפץ מהמשאית מבלי שהיא עצרה.
כשהגענו לבסיס והם נתבקשו לעמוד בשורות מסודרים בשלשות, היו חלק מהם שסירבו להסתדר, וגם צעקות וחרפות לא עזרו, חלק לא קטן סרב כל פקודה, ואחר כך מצא עצמו בתור בלשכת המגד ממתין למשפט צבאי.
היו כאלו שנשלחו לכלא 6 אולם כשחזרו מהכלא המשיכו חלקם לסרב, ונשלחו שנית לכלא, היו כאלו שהרביצו נפקדות, או נעדרו לתקופה ארוכה כשהם מתכננים שלא לשוב לצבא.
מאז עברנו כברת דרך ארוכה כאשר מאיר זורע שהיה אלוף הפיקוד, ואחריו אברום יפה, הכריז כי רק גולני יבצעו אצלו בפיקוד את פעולות התגמול, ואכן כך היה, בהתחלה הסגלים בלבד ממכ וצפונה ביצעו זאת, אך לאט-לאט שולבו הפלוגות הוותיקות, ולאט-לאט ראית כיצד מתגבשת לה גאוות יחידה, ובמקום הכינוי שהיה נפוץ אז העץ הבוכה (הסמל של החטיבה הוא עץ) זה הפך לעץ הלוחם וכל השאר הוא היסטוריה.
