יש אומרים כי ההיסטוריה חכמה. יש חולקים ואומרים כי היא עירומה. אלה ואלה יודעים כי היא ממתינה למחר כדי להודיענו מה קרה היום. האומרים כי היא חכמה אומרים כי אין לה מושג מה קורה היום ולכן היא אינה שועה לא למי שחוגג אותה מיד כשהיא יוצאת לדרך, ולא למי שמגנה אותה לאלתר. מחר תדע וידעו החוגגים אם חגגו לשווא וידעו המגנים כי טעו למפרע.
ויש אומרים כי היא עירומה. היא יודעת בדיוק לאן הולך הצעד השני אחר הראשון, והשני אחר השלישי, וכן עבור הלאה ועבור עוד הלאה. הפסיעה הראשונה קובעת את התוואי. אבל היא אינה אומרת. לו אמרה היינו מנשלים אותה והיינו אומרים כי אינה אלא גזירה ואם אין בכוחנו לשנותה, נשב על ידינו ולא נניפן לא ל"עצור" ולא ל"סע" כי אין טעם, ואין תוחלת וההיסטוריה לא הייתה תולדות ההרפתקה האנושית אלא יומן של משחקי כוכבים ומזלות.
ואני איני יודע. אני אחראי להיום. אני מכין אותו. אני חוקר אותו. אני מברך אותו. אני מפקיר אותו. אני עושה בו את המיטב ואיני שואל אותו מה יהיה על היום מחר כי אינני יודע דבר על מה הכל יעבור ביני לבין המחר. אני שליט בו על עצמי. או חלילה, אינני שליט בו גם על עצמי ואין עלי לא רסן ולא מתג ולא כלום. אינני שואל אותו מה טוב לו כי אני יודע שאין לו עניין ביום שיבוא אחריו והוא אינו טרוד אלא בעצמו. אבל אני שואל את עצמי מה ראוי לו, ולמה אני ראוי, ומה חובתי, ומה אם לא אשאל - חטאתי.
מחר תבוא ההיסטוריה, אם חכמה היא אם ערומה, ותספר לי מה עשיתי...
