שר החינוך,
נפתלי בנט, שכח לתת הוראה למנהלי בתי הספר ביהודה ובשומרון, שאסור להסיע תלמידים להפגנות באוטובוסים של המועצות האזוריות בשעות הלימודים. פעמים רבות ניתן לראות תלמידים מבתי ספר ביהודה ובשומרון במשמרות מחאה, כדוגמת משמרות ליד בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים בשעות, שהם היו צריכים לחבוש את ספסל הלימודים.
שר החינוך לא דאג לצאת בהכרזה, האוסרת התארגנות תלמידים, מורים והנהלה יחד עם מערכות מוניציפליות, שדואגות להסעת תלמידים מבתי ספר תיכוניים לאירועים פוליטיים ואף דואגת ללווי של מחנכים. את ההוראה הזו לא דאגו להוציא לפועל שר החינוך, שפעל לפני נפתלי בנט וגם לא זה שפעל לפניו. לא שי ולא גדעון. כל הסעת תלמידים מתוקצבת מתקציבי משרד החינוך או מתקציבי המועצות המקומיות.
מהלך ראשוני
במקום להעמיד בראש סולם העדיפויות את ההתמודדות עם שלל הממצאים הלא מחמיאים, שהגיעו בעקבות תוצאות סקרים מדעיים בינלאומיים, בחר שר החינוך להתמקד בחיבור המלצות לתקנון אתיקה למוסדות ההשכלה הגבוהה בנושא של פעילות פוליטית ואקדמית.
נכון, שהממצאים הקשים מתייחסים לתקופת כהונתם של שני שרי חינוך, שפעלו לפני שבנט נטל את שרביט החינוך. אבל מצער, שעל סדר היום משתלטות שליפות. פעם זו הכותרת של 5 יחידות מתמטיקה ולמעשה 0 יחידות בהתנעת מהלך ראשוני בסיסי ורציני לצמצום הצפיפות המחפירה בכיתות של 40 תלמידים.
במקום לשנס מותניים ולהתמקד בטעון תיקון לנוכח ממצאים קשים של מחקר מדעי, הממקם את מדינת ישראל באחד המקומות האחרונים, מצא לנכון נפתלי בנט להתמקד במינוי של פרופ' כשר, מומחה לקודים אתיים, שיחבר את תקנון האתיקה למוסדות להשכלה גבוהה בנושא פעילות פוליטית ואקדמית.
היוזמה הזו של בנט היא למעשה תחרות עם
מירי רגב בהתערבות שלטונית בתחומי החשיבה והיצירה. "מירי בתאטרון ובנט באקדמיה" מרכזים את כל מאמציהם לא לחשוף קהל בתאטרון ולא סטודנטים באוניברסיטאות לעמדות המאתגרות את המוסכמות של השלטון. ולצערי, הם נוחלים הצלחות.