טיעון 1: התבטאות פוליטית מבטאות פעמים רבות ערכים
האקדמיה היא מקום למחקר. לדיון תבוני. שאלות אידיאולוגיות (השאלות המתייחסות לטוב האינטרינזי שלאורו בוחר אדם לנהל חייו), אינן שאלות הניתנות לדיון תבוני או הכרעה תבונית כלל, ולפיכך אינן מקומן באקדמיה (גם לא המשפטית), האקדמיה אינה מעבדה סטרילית שבה ניתן להעמיד שאלות אלה למבחן ביקורת התבונה - שוב ולו מן הטעם הפשוט ששאלות של ערכים אינן שאלות של הכרה הניתנות להכרעה באמצעות התבונה.
מובן שמחקר אקדמי יכול לערוך דיון היפותטי על בסיס ערכים מסוימים והמסקנות הנובעות מאחיזה בהן או להצביע על הערכים המגולמים בהכרעות של בית המשפט וכיוצ"ב. אך עצם ההכרעה בין ערכים שונים (ההכרעה מהו טוב באופן אינטרינזי) אינה ניתנת לדיון תבוני.
כפי שחזר וטען פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שאלות של ערכים הן שאלות של בחירה. את הטוב האינטרינזי שלאורו אני מתנהל (קרי, הערכים שלי) אני בוחר, ולא מכיר. אומנם לטעמי עדיין ניתן לקיים "דיון" (אם נותנים למונח דיון מובן רחב יותר) בערכים, אך לא דיון תבוני במובנו האקדמי.
טיעון 2: דחייה, השתקה, הדרה או אפליה
החופש האקדמי אינו נעדר גבולות. גם
חופש הביטוי הרחב ממנו אינו נעדר גבולות. מובן שקיימים מקרים בהם ההתבטאות או הפעילות לא יכולים בשום דרך סבירה לקיים את מבחן הזיקה הלוונטית לחומר ההוראה ותפקידו של המרצה. למשל, אם מרצה למתמטיקה יקדיש ולו חמש דקות מהשיעור לציון "התוצאות הנוראיות של הכיבוש" או "השטות שבתיאורית בריאת היקום", ההתבטאות שלו תחרוג מהחופש האקדמי.
הנזק שבהתבטאות כזו: פגיעה ברגשות, דחייה, השתקה, אפליה והדרה
מחוץ לעצם העובדה שמדובר בשימוש בלתי ראוי בכספי ציבור (הרי אותו מרצה לא מונה עקב כישורי שיחתו בנושאים אלו או מחמת עמדותיו) מה שבעיקר יוצר את הקושי הוא שבעוד שמחוץ לאקדמיה יש בדרך-כלל סימטריה בין מפרסם הביטוי לנמען מבחינת יכולת תגובה, הרי שבמסגרת הרצאה באקדמיה יש א-סימטריה כאשר למרצה בלבד זכות הדיבור ואילו זכות הדיבור של הסטודנטים מותנית במתן זכות דיבור מהמרצה. בהיעדר מתן זכות דיבור לתגובה, הסטודנטים אינם רשאים להגיב.
הדבר עלול להביא להשתקת סטודנטים החושבים שדעותיהם לא יישאו חן בעיני המרצים, ולתחושה של אפליה והדרה. מה עוד שאווירה שלילית עלולה להשליך על לימוד חומר הלימוד הרלוונטי למשל על-ידי היעדרות משיעורים, נוכחות ואי הקשבה, פגיעה בריכוז, הימנעות מהשתתפות אקטיבית, הימנעות מאינטראקציה בריאה עם המרצה מעבר לנוכחות בשיעור.
הפוליטיזציה, ההתבטאויות הפוליטיות בכיתה ומחוצה לה, יוצרות סכנה נוספת - המידע המגיע למרצה או לחוג יוצר "אפקט משחד" Prejudicial effect, המסב קושי של שיפוט בהגינות סטודנטים. אפילו אם נזהר שלא להפלות לרעה בעלי דעות שונות משלנו, ייתכן שנמצא בסופו של דברים נפלה אותם אלה החושבים כמונו לטובה. פוליטיזציה כזו עלולה לחדור לתוך הליכי מינויים באוניברסיטה, ולפעילויות נוספות שלה.