אל תזדרזו לתלות את ח"כ
בני בגין, על שבהצבעתו נגד חוק ההסמכה הפך לסמן השמאלי של הליכוד וקידם את זריקתם מבתיהן של עשרות משפחות חלוצי עמונה. אל תמהרו להכריז עליו בוגד. בני בגין לא בוגד. הוא רק מייצג בהתנהלותו הבעייתית לאורך שנים, את סדרי העדיפויות של הליכוד האמיתי: הליברליזם ושאר האיזמים, ו'דת המשפט', קודמים להתיישבות ולארץ ישראל. זה הליכוד האמיתי.
בני בגין אינו האיש הרע בסיפור פשע עמונה. בגין, האביר בן דמות היגון, אין לו דבר נגד עמונה, אבל מעל 'קדושת עמונה' ניצבת מבחינתו 'דת המשפט', שהליכוד הפאתטי הוא עבד נרצע לה. הליכוד האמיתי גורס שבכל מקרה ובכל תנאי, עיקרון העל הוא ש'יש שופטים בירושלים' – וכל השאר יידרס.
מחנה לאומי? הצחקתם את הליכוד האמיתי. 'דת המשפט' עולה על כולנה. למרות שהדת הזו תוקעת להם כל הזמן סכינים בגב. אבל בשם ההדר הליכודניקי הם לא יצייצו, לא ייאנחו, יקבלו בהכנעה את הדין. כמה פאתטי. כמה עלוב. כמה עצוב.
זהו, ככלות הכל, הליכוד האמיתי, שעיתוני 'הארץ' ו'
ישראל היום' ישבחו ויהללו. והמחמאות הללו, הן ההוכחה של הליכוד האמיתי שהוא בדרך הנכונה. רק אל תופתעו בפעם הבאה כשאתם הולכים לקלפי לבחור ימין, כשתגלו שוב, באיחור, שהימין המתרפס מעביר את קולכם אוטומטית לשמאל, דרך האמירה הפאטתית 'יש שופטים בירושלים' שהמציא ברוב ליברליותו ואיוולתו.
צדק אמיתי
ההדר הבית"רי שמאחורי אמירה תיאטרלית זו, הוא שמעניק לשופטי ירושלים מעמד ניטשה אני של אדם עליון, נאור, יודע כל. לכן אסור באיסור חמור לחוקק חוק, שנועד לתקן עיוותים, שמייצרים כבודם. אפילו כשמדובר בחריצת גורלם של עשרות משפחות ויישוב שלם - בלא מאמץ משפטי מינימלי, להגיע לחקר האמת. כבודם אינם צריכים לשמוע ראיות, לעיין במיסמכי בעלות, לשמוע את המתיישבים, לראות ולחקור את העותרים, לרדת לשטח ולהתרשם, ו/או לפחות לגלגל את התיק לבתימ"ש המחוזי והשלום המתמחים בסיכסוכי קרקעות ויודעים לעשות צדק אמיתי. הם יודעים הכל, וכמו האפיפיור, לעולם אינם טועים.
פרנץ קפקא, אבי 'המשפט', בוודאי היה עושה מטעמים מסיפור לא ייאמן של תיקון עוול קטנטן (אם קיים בכלל), באמצעות יצירת עוול ענק. אבל הוד רוממותם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. קפקא ודאי מחייך לו אי-שם חיוך מריר.
בני בגין אינו לבד. בני בגין הוא הפה, שבאמצעותו מדבר המנטור שלו בליכוד,
בנימין נתניהו, גם הוא איש ההדר והליכוד האמיתי. תזכורת: בני בגין כבר נזרק מן הפוליטיקה, לאחר שהודה כי הפך לשליח ציבור נטול ציבור. על-אף זאת בחר נתניהו להחיות מחדש את הפגר הפוליטי הזה, ולהצניחו לסיעת הליכוד בכנסת, מעל לראשו של מרכז הליכוד. מכל המועמדים האפשריים הוא בחר דווקא בבני בגין. והוא ידע היטב למה. דון קישוט נזקק לסנשו פנשו כנוע, נאמן וצייתן, מבית הליכוד האמיתי, שיודע שלא הכל רק התיישבות. נתניהו מצא את שחיפש בבני בגין. שניהם מאותו הכפר.
בעצם, נתניהו לא יכול היה לטעות. מאחוריו רזומה מרשים: למשל, פעילותו הנמרצת ליישום תוכנית שערורייתית לחלוקת קרקעות המדינה לבדואים, ללא הוכחת בעלות; או דרישתו מהיועהמ"ש ב-2012 להעניק היתר בנייה לבדואים שהשתלטו בכוח על קרקעות לא להם; או תמיכתו הנלהבת בהקפאת הבנייה שביצע נתניהו לבקשת אובמה; או השלמתו כבר ב-2009 עם הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן והתרעתו בהארץ בדצמבר 2009 כי הפתח' הוא שמסרב ליישם פתרון זה;
או התנגדותו העיקבית להצעות חוק שביקשו לאסור הזרמת כספים זרים לאירגוני שמאל; או התנגדותו להחלת דין רציפות למתן חנינה לילדי ההינתקות; או בביצוע סיכול ממוקד ליוזמה שקמה בתחילת 2015 להלבנת מאחזים; או בהתנגדותו לביטול החוק המנדטורי המעניק לשפה הערבית מעמד זהה לזה של העברית; ועלתה על הכל, התייצבותו הלא תיאמן להלבנת הקרן לישראל חדשה, תוך כדי סירוב עיקש להאזין לעמדת ראשי 'אם תרצו' בסוגיה. ללא ספק, רזומה עשיר שכל איש מרצ רק יכול להתקנא בו.
דרך אחרת
גם נתניהו, איש הליכוד האמיתי, הליברלי, מעדיף את 'דת המשפט' על פני ההתיישבות. אך הפעם הסתבך מצבו מול שחקן חדש שקם להגן על ההתיישבות בכוחו הדל,
נפתלי בנט. נתניהו נאלץ להתחיל לשחק אותה, 'כאילו' הוא באמת מעוניין בעקיפת בג"ץ. אבל רק בכאילו. הרי רק לפני חודשים אחדים הוא עצמו התנגד לחוק ההסדרה, ורק תמיכת בנט בחוק אילצה אותו לנהוג בניגוד למצפונו הליכודי האמיתי.
תמיכתו עכשיו של נתניהו בחוק ההסדרה, בניגוד לעמדתו הקודמת, עד כדי איומי פיטורין כלפי כל שר שיתמוך בו, חייבה את נתניהו השבוע להוכיח בדרך אחרת, שלמרות הכל הוא נשאר נאמן לערכי הליברליזם של הליכוד האמיתי: הוא גם היום בעד מדינה פלשתינית בלב הארץ.
האיש שמשחק אותה לאומי ערב הבחירות ("ההתיישבות היא הקטר של המדינה. לא תקום מדינה פלשתינית"), עקף השבוע את טראמפ משמאל כשהצהיר ללא שום לחצים, כי גם היום הוא בעד שתי מדינות בארץ ישראל המערבית, ומייחל שהנשיא החדש יסייע לו להיות הלורד בלפור של הפלשתינים, מבשר המדינה הפלשתינית.
כשמנהיג הליכוד, שְבע הריסות והקפאות, גם מאמץ את מצע מרצ, מי צריך שמאל? עוד ימין כזה ואבדנו.
רק הליכוד האמיתי, נוסח בני בגין ונתניהו, יכול. רק הליכוד, שמאז קום המדינה בנה אולי, בקושי, שניים וחצי יישובים, אבל חירב לא מעטים, ושחתום על כל הנסיגות הטריטוריאליות מאז 1967, ושאחראי לפשע ההינתקות והגירוש, ועכשיו נמנע בכל דרך מהצלת עמונה באמצעות חוק הסדרה, יכול לטעון בחוצפה ובעזות מצח לא ייאמנו שהוא מחנה לאומי, ולעבוד על כולם בעיניים. אבל זהו הליכוד האמיתי, ללא כחל ושרק, וזהו מנהיגו, שבתקופתו כמעט לא קמו יישובים ביו"ש, ולדידו ארץ ישראל היא טריטוריה שניתן לסחור בה לטובת עם פלשתיני דמיוני, אויב מר, שהומצא איין מאיין ב-1967.
בני בגין עם הרקורד העשיר שלו, ונתניהו עם רקורד מפואר לא פחות (תמיכתו בהינתקות והצהרתו שבמשאל עם יתמוך בה; חתימתו על הסכם וואי שהסגיר למחבלים הפלשתינים את צפון השומרון ששטחו עולה על זה של גוש-דן; אחריותו לגירוש משפחות ממאחזים לא מעטים שנבנו על הגבעות, ולחורבן מגרון, גבעת האולפנה, בתי דריינוף, ועוד, והקפאת הבנייה בירושלים וביו"ש למשך שנים; אחריותו להתאכזרות המשטרה ליהודים שממלמלים תפילה על הר-הבית; אחריותו ל'חינוכם מחדש' במכוני שמאל קיצוני של חיילי צה"ל בידי מפקדים ש"מזהים תהליכים מגרמניה בשנות ה-30") – הם-הם הליכוד האמיתי. לא התמימים דוגמת הזאב אלקינים והחוטובלים, שהוזמנו להצטרף רק כדי לקשט את הרשימה ולהציג מצג שווא כאילו מדובר במפלגת המחנה הלאומי.
הליכוד האמיתי הוא מפלגת הליברליזם הקוסמופוליטי, המעלה את 'דת המשפט' על ראש שמחתה, ורואה בעמונה רק נדל"ן מסחרי, שאסור שיכופף את עליונות השופטים בירושלים.
